כבר הייתי בטוחה שנגמרה המלחמה. לא שמעתי אזעקה יותר משבוע וכבר החלו דיבורי "היום שאחרי", אבל אולי זה היה רק פסק זמן? האם זהו קאמבק? או שמא "צוק איתן 2"? לא משנה איך נקרא לזה, אבל המלחמה חזרה, ואם אנסה לשפוט לפי מסיבת העיתונאים של נתניהו אתמול בערב (אירוע נדיר ממש!), אני לא בטוחה כמה מהר היא תיגמר. אז הנה שוב, תזכורת לכך שישנם קולות רבים נגד המדיניות ההתקפית של ממשלת ישראל בעזה ובעד תהליך מדיני שיוביל להפסקת אש אפקטיבית ולהפסקת המצור על עזה. קולות שנשמעו גם במהלך החודש האחרון. אולי לא בתקשורת המרכזית, ואם כן, הם מוסגרו כאירועים הזויים, אבל בהחלט בטלוויזיה החברתית. (הרשימה המלאה מופיעה כאן בעברית ובאנגלית):
בסוף השבוע בו פורסם דבר חטיפת נערי הישיבה נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח, נפגשו יחד מאות יהודים וערבים מרחבי הארץ באירוע תרבות ושופינג נגד הגזענות, שהתקיים בפרדיס. לאחר שגדשו את הרחובות, הדוכנים, והחומוסיות, התפנו המבקרים לשיחות בפרלמנטים השונים, שהתגבשו בבתי הקפה לדון במתח ההולך ומתהדק בין יהודים לפלסטינים בישראל.
ב- 2/7/2014, לאחר שנודע כי שלושת נערי הישיבה החטופים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח נרצחו, נחטף ונרצח בירושלים הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר. יום לאחר הרצח נערכו בשכונת שועפט בירושלים המזרחית הפגנות סוערות. במקביל נערכה עצרת נגד גזענות בכיכר החתולות במערב העיר.
במהלך "צוק איתן", ביישובי הדרום ועוטף עזה אפשר היה לשמוע גם קולות אחרים, כאלו שרואים בחמאס פרטנר למשא ומתן, כאלו שמתנגדים לתקיפות הצבאיות ושרואים בתושבי עזה אנשים שרוצים ברובם לחיות בשלום. הקולות האחרים נעדרו מסיקורה של התקשורת הישראלית, אך בטלוויזיה החברתית הם קיבלו מקום של כבוד. תושבי שדה ניצן, שדרות, נירים, נתיב העשרה – "קול אחר" – בראיונות שמביעים ביקורת על המדיניות ההתקפית של הממשלה וסולידאריות עם תושבי עזה.
בסוף השבוע הראשון למלחמת "צוק איתן" נערכו עצרות מעורבות של יהודים וערבים נגד האלימות והגזענות. ביפו נערכה עצרת ביוזמת קהילת "יד ביד" בהשתתפות ילדים והורים, נגד מדיניות ההפרדה בין יהודים לערבים כבר מגיל הגן. בטירה נערכה עצרת תחת הכותרת "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" בהשתתפות חברי כנסת, ראשי ערים, אנשי ונשות ציבור וקהל רב.
יוזמת "כיכר השלום" של פורום המשפחות השכולות, נערכת בכל ערב מאז ה- 9/7/2014. הפורום הציב אוהל הידברות ברחבת הסינמטק בתל אביב ובכל ערב נערכות בו שיחות ופעילויות למען פיוס וקידום השלום בין העמים. ב- 15/7 נערך בכיכר ערב בסימן נשים, במרכזו שירי לוינס שוחחה על ההשפעה הייחודית שיש למצבי מלחמה על נשים וכן על תפקידן המיוחד בתהליכי יישוב סכסוכים.
ככל שנמשכה המלחמה, התקשורת המרכזית מיעטה לסקר את קולות ההתנגדות ואת ההפגנות נגד האלימות והגזענות, למרות שהיו לא מעט כאלו, בארץ וברחבי העולם. הנה סרטון המקבץ קולות שכאלו ממהלך השבועיים הראשונים למלחמה.
העצרת הגדולה ביותר נגד המלחמה נערכה בכיכר רבין ב- 26/7. התקשורת לא דיווחה על קיומה מראש, אבל בחרה כן לדווח על הכוונה לבטלה. בסופו של דבר העצרת התקיימה כמתוכנן, בהשתתפות אלפי אנשים, כאשר על הבמה נאמו ח"כ דב חנין, נציגי לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות ועוד.
בעיר לוד, התקיימה הפגנת סולידריות עם תושבי עזה, אליה הגיעו פלסטינים מאזורים שונים בארץ. לוד היא עיר מעורבת ולחלק מהתושבים בה יש קרובי משפחה בעזה.
בכל יום שישי יוצא "אוטובוס השלום" למסע, במטרה לפגוש את האנשים שחיים על הגבול, לאסוף תרומות, תרופות, להיפגש עם תושבי עוטף עזה, עם חיילים, עם פלסטינים – הכל כדי לקדם עקרונות של סובלנות, הבנה ואי אלימות.
הוספת תגובה לכתבה