תמלול הכתבה: שלוש שנים של עיתונות שלום
קטע מתוך כתבה: חיפשתי עוד יהודיות, במיוחד אלו שפחדו מערבים, שהן דיברו איתי בצורה של, אוי, אני מפחדת להיפגש, מה הם יגידו? מה הם ירצו?
קטע מתוך כתבה: הפרות מאוד קשות של זכויות אדם, שאני חייב לומר שגם בג"ץ משתתף בהן, כי בג"ץ מעולם לא היה מוכן לתת איזו הצהרה שיש להם זכויות כאלה ואחרות.
קטע מתוך כתבה: כשאני, כתף אל כתף עם מסתערבים בתוך הכפר חוטפים מחבל, בשתיים בלילה, אז אני שם נחשב למלך ישראל. אבל שאתה בארץ ואתה זה, אתה ערבי סוג ב'.
קטע מתוך כתבה: החלוקה הזו לבתי ספר יהודיים וערביים. זה משהו שלקח לי זמן להבין את עוצמת הפשע של הדבר הזה, ורק תוך כדי ולאורך שנים הבנתי עד כמה הדבר הזה מסלילים אותנו לחיים בנפרד.
קטע מתוך כתבה: אז לגבי כיבוש, המדינה, ודאי שהחרדים שמחו מאוד על השחרור של הכותל, שמחו מאוד על שחרור חבלי ארץ ישראל. מצד שני, הרבה חרדים לא ראו בעיה בחילופי שטחים.
קריינות: את הכתבות האלו לא תראו בגופי התקשורת המרכזיים. אין כאן סנסציה, אין דם, אין בהכרח סיכויים לרייטינג בחברה שמשועבדת לריגושים ועיתונות המשועבדת לסקופים. הכתבות הללו אומנם שמות קונפליקט במרכזן, אך מזווית אחראית, שרוצה להעלות מודעות לסיפור מורכב, מתוך דאגה ואחריות ליישובו.
קטע מתוך כתבה: בוא נתחיל מפה, אם יש עולמות תרבות של החברה הערבית. ערבה וג'דיידה. 35 אלף איש, ואין להם אולם תיאטרון.
קטע מתוך כתבה: ארבע שנים אני אספתי סיפורים עד שהסכימו לתת לי. הם אמרו, לא, לא, לא, זה נורמליזציה, מה את רוצה, ראויה??? את רוצה שאנחנו ניתן לך סיפורים שיתורגמו לעברית? וואו. -מה, השתגעת?
קריינות: הכתבות נעשו במשך שלוש שנים במסגרת התוכנית "עיתונות שלום", פרויקט משותף של הטלוויזיה החברתית ומדרשת אדם.
אמל ג'מאל: תקשורת שלום היא תקשורת בעצם שמניחה שאם אנחנו נמצאים בסיטואציה של קונפליקט, היא רוצה לא לקדם את מערכת היחסים הקונפליקטואלית ולהזין אותה. אלא להפך.
ערין הווארי: איך לעשות תקשורת הוגנת, איך לעשות תקשורת שמקדמת שוויון, חוקרת שאלות של יחסי כוח.
אינגה גל מדורסקי: זה בהחלט איזושהי אידיאולוגיה שנכנסה לי ללב, לנפש ולעשייה שלי.
קריינות: בפרויקט השתתפו כ-180 נשות ואנשי מדיה ערבים ויהודים, שביקשו ללמוד במסגרת משותפת על הסכסוך המתמשך, מתוך כוונה ליצור תקשורת אלטרנטיבית כזו הלוקחת אחריות על הסכסוך ונוטעת גם תקווה.
אוקי מרושק-קלרמן: עסקנו בסוגיות הקונפליקטואליות הישירות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וניסינו לשאול את השאלות איך עיתונות שלום צריכה לטפל בהן. עסקנו בקבוצות המודרות משיח השלום, שאנחנו בדרך כלל לא שומעים את הקול שלהם ומה עמדותיהם ומה הם חושבים ואיך הם רואים גם את המלחמה וגם את תהליך השלום. מה בין חופש הביטוי להסתה.
ופא זועבי: להגיע לשטח, שמה לראיין את האנשים, לצלם בפועל. לדבר על סוגיות שהן באמת קשות, ולנסות ככה להבין אחד את השני.
עיאד נסאר-שימה: אני קיבלתי כמה כלים, והרחבתי את הידע שלי לגבי העיתונות, אני וחברתי סיגל הפקנו כתבת וידאו על שיפוץ המבנים של רמלה ומרכז רמלה.
קול ליאור קולטון: אז הדבר שהכי תרם לי בתוכנית הזאת זה היה בעצם החיבור להכיר את הסיפורים האישיים ולהרחיב בעצם את התודעה שלי לגבי מאבקים של אוכלוסיות מאוד רחוקות. זה גרם לי להרגיש הרבה יותר קרוב לשטח ולהבין גם על עצמי שהשיח שלי הוא מאוד מוגבל וכל הזמן צריך ללמוד איך להרחיב אותו.
חוזיימה חאמיד: בחרתי בנושא 48, הרעיון היה של הקולגה שלי. זה מציג אותי כבחורה שחיה במדינת ישראל. ומציג אותי כבן אדם, וגם מציג את הסוגייה שלי כאישה ערבייה.
קריינות: התוכנית "עיתונות שלום" הפגישה גם את הציבור הרחב לתכנים, החל מפרסום כל תכנית ההרצאות ברשת לצד הכתבות שהפיקו בוגרי התוכנית, ועד לערבי שיח לקהל הרחב, אליהם הוזמנו נשות ואנשי תקשורת מהזרם המרכזי כדי לדון במתח ובדילמות שלהם בנושא.
עלי ואקד: אתה לא קם בבוקר ומרגיש שהתפקיד שלך זה להביא סוג אחר של תקשורת, תקשורת שמקדמת שלום לעומת תקשורת שרק מנציחה את השיח המפלג?
ברק רביד: לכן בעיניי הדבר היחיד שחשוב, כן? היחיד, הסקופ זה הדבר בעיניי, זה ה... דבר המזוקק ביותר של להיות עיתונות, אם אתה מביא סקופים. אם לא, בעיניי זה... זה סתם.
שירין יונס: לדעתי, רוב רובם של כלי התקשורת מגויסים לטובת השימור והשמירה על התדמית הדמוקרטית הליברלית של מדינת ישראל.
קריינות: בתום שלוש שנים בהן רצה התוכנית בתמיכת האיחוד האירופי, מחפשות הטלוויזיה החברתית ומדרשת אדם פרטנרים להצעיד את הפרויקט הלאה, ולאפשר לנשות ואנשי מדיה נוספים להפוך לשגרירים של עיתונות שלום.
קריסטל לוקאס: נהדר להיות כאן באירוע הסיום של הפרויקט הזה על עיתונות שלום. שלום הוא משהו חשוב מאוד עבורנו, האיחוד האירופי, ועיתונות, כמובן, היא חלק מחופש הביטוי, חופש המדיה, היא משהו חשוב מאוד. מה שחשוב מאוד בפרויקט מסוג זה הוא מה שאנחנו מכנים "אנשים לאנשים", אנשים פוגשים האחד את השני, משוחחים האחד עם השני, לא מסכימים, זה חשוב לא להסכים, לדון, וזה רגע מסוג מסוים כשאנחנו יחד.
עזרי עמרם: אני חושב שכל מי שמעצב את דרכו בעולם התקשורת חייב לדעת חלק מהדברים המרכזיים האלה. אנחנו מתייחסים לשלום, אבל זה תופס גם לגבי אתיקה ולגבי האופן שבו אנחנו רואים את האחר והאופן שאנחנו מסקרים את האחר. אני חושב שכל אדם שמתחיל בתקשורת, כדאי לו מאוד להיות כאן, ללמוד את הדברים האלה. אין שום מקום אחר שאפשר ללמוד אותם.
סוף תמלול הכתבה: שלוש שנים של עיתונות שלום
הוספת תגובה לכתבה