מי מתנגד לגישור לפני בימ"ש ?

החוק כבר אושר ובקרוב עומד לצאת לפועל, בסכסוכי משפחה – ינסו גישור לפני בית משפט, כך הוא קובע. עורכי ועורכות דין שמתנגדים להחלטה הגישו עתירה לבג"ץ.

החל מיולי הקרוב, בני זוג שלא הצליחו להגיע להסכמה בתהליך הגירושים יהיו צריכים לנסות לקיים גישור לפני שיגיעו לבית המשפט. זו המשמעות העיקרית של "חוק הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה".

חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהובילה את החוק, מסבירה עליו בראיון לטלוויזיה החברתית: "הוא עושה חובה לפתוח את הסכסוך המשפחתי ביחידת הסיוע שליד בית המשפט ואז יש חובה להגיע לפגישה אחת עד ארבע שבה בעצם ינסו להביא באמת את הזוג למתווה של הסכמה בשביל להימנע מלקרוע את הילדות והילדים, לבזבז את כל הכסף של המשפחה ולעבור שנים של מלחמות בבית המשפט."

קבוצה גדולה של עורכות ועורכי דין מתנגדת לחוק וטוענת כי הוא מונע גישה לערכאות, פוגע בזכויות נשים ומסיג את גבולות מקצוע עריכת הדין. הקבוצה התארגנה, באופן מפתיע, דרך הוואטסאפ, ועתרה לבג"ץ כדי לעכב את החלת החוק. העתירה מבקשת גם לפסול את החוק או לבצע בו שינוי מן היסוד. מח"כ מרב מיכאלי נמסר כי היא בטוחה שהחוק יעבור את משוכת בג"ץ בלי בעיה.

• ומה הקשר של הנושא לחזקת הגיל הרך? צפו בכתבה:

עורכי הדין אבי גפן ויעקב בלס, ממגישי העתירה, אומרים כי החוק יפגע קשות בעיקר בנשים. בין היתר משום שיפתח פתח להברחת רכוש רחבה מצד בני זוג חזקים כלכלית, ימנע דיון בכספים לא מדווחים שמחזיק בן או בת הזוג ויאפשר סחיטה כלכלית להשגת יתרונות בתהליך הגירושין.

טענה נוספת היא שהחוק דווקא יעכב את ההכרעה בנושאים כמו הסדרי ראיה ומשמורת ויפקיר את הגורל של משפחות בידי גופים ומגשרים נטולי ניסיון והשכלה משפטיים. בנוסף, עולה החשש שהמטרה של גופים אלו היא פשוט "לנקות את השולחן" – להביא את הצדדים להסכמה גם במחיר קיפוח של אחד מהם.

אני לא אוהבת תיאוריות קונספירציה, ובכל זאת לא יכולתי להתעלם מהשאלה האם המניע של עורכות ועורכי הדין עצמם טהור במקרה הזה. הרי עורכי הדין הם מי שפעמים רבות מרוויחים כסף מדיונים בבתי משפט. אני חייבת לשאול, עד כמה הם דואגים לנו במקרה הזה ועד כמה לרווחים?

שיח של מנצח ומפסיד, מועדף ומקופח, שולט בבתי המשפט. המטרה של גישור, לדעתי, היא לשנות את השיח הזה. הפחד מפני הפעלת לחץ כלכלי או סחיטה בעזרת משמורת מקורו גם הוא בתרבות של מאבקים בבית משפט, מאבקים שבהם פעמים רבות כל האמצעים כשרים.

הנורמות הללו לא ייעלמו ברגע שזוגות יתחילו להגיע לגישור לפני (ובתקווה שבמקום) משפט. אבל זהו צעד ראשון, צעד ראשון בדרך לפתירת סכסוכים משפחתיים בדרך של בחירה עצמאית מתוך ניסיון להגיע להסכמה ולא לנצח.

החוק לא מחייב להגיע לפתרון בעזרת גישור אלא קובע עוד רגע, עוד ניסיון שאפשר לעשות לפני שאנשים מעניקים למדינה את הכוח להחליט מה יקרה בחיים הפרטיים שלהם ופעמים רבות של הילדות ושל הילדים שלהם. החוק לא רק מחייב, הוא גם מעניק לנו את מה שמגיע לנו – הזכות וגם הכלים להגיע לפתרון בעצמנו.

למעט מקרי קיצון, אני לא חושבת שהחלטות פרטיות אמורות להיקבע על ידי אדם חיצוני. אולי מתוך המציאות בשטח, יתגבשו נורמות אחרות ובעיות משפחתיות לא יוכרעו עוד בבית משפט.