אשליית המחזור

תמלול הכתבה: אשליית המחזור

קריינות: הם גזלו מאיתנו את האסבסט, והעישון באוטובוסים. עכשיו הם רוצים את הפלסטיק שלנו.

קרן תמרי: כל דקה נזרקת לים כמות של משאית זבל שלמה של פלסטיק. בן אדם אוכל כמות של כרטיס אשראי בשבוע.

מאיה יעקבס: אנחנו טובעים באשפה, ואפשר לעשות את זה אחרת. זו לא גזרת גורל.

קריינות: אבל לא כולם משתכנעים מעובדות.

ישראל אייכלר: יש לי תחושה שיש פה איזו דת עולמית גדולה, שנקראת דת הסביבה. וכמו כל דת, לימדו אותי פה שאסור לעשות כפייה דתית.

קריינות: כבר למעלה מחמישים שנה שארגוני הסביבה מנסים לשכנע אותנו שפלסטיק מזיק ושיש לצמצם בצריכתו. אבל פלסטיק עשוי מנפט, ולתעשיית הנפט יש השפעה מזיקה על הסביבה ובעיקר על המוח שלנו. כל שנה דוחפים לנו עוד פלסטיק מיותר תוך הקפדה על אשליית המחזור, בשביל המצפון.

כתב: מה קורה עם כל הפלסטיק אחרי שזורקים אותו למחזור?

משיבה: האמת שאני יודעת שכלום.

משיב: צעצועים, בגדים, נראה לי, פליז זה עשוי מפלסטיק?

משיב: או יעשו מזה צלחות פלסטיק או יעשו מזה כוסות פלסטיק או... לא יודע.

משיב: כל מיני סלסילות לירקות וכאלה.

כתב: וכמה מהפלסטיק באמת מגיע למחזור?

משיב:  15 אחוז במקרה הטוב?

משיבה: 20 אחוז?

משיב: בטח 40 אחוז. אני פסימי כאילו.

משיב: מה האחוז שממחזרים פה? לדעתי יותר קרוב לשלושה-ארבעה אחוז אולי, משהו כזה?

קריינות: למעשה, רק תשעה אחוזים ממוצרי הפלסטיק בעולם מגיעים למחזור. השאלה היא, למה?

רני  איידלר: היום, פט ופלסטיק קשיח, אפשר לקנות אותם במעל 500 שקל לטון. אין סיבה שאני אשלם עליהם או מישהו אחר יעשה את זה, ישלם עליהם 130, 140 שקל בשביל למיין אותם. לכן כלכלית זה לא עובד.

קריינות: לא כלכלי, אבל חובה. בישראל חוקק חוק למחזור בקבוקים, ולאחריו, חוק האריזות. חוקים אלו הטילו על תאגידי המזון את האחריות למחזר את האריזות בהן נמכרים מזון ומשקאות כדי שלא ייטמנו באדמה לאחר שנת 2020.

מאיה יעקבס: מי שעומדים מאחורי תאגיד המחזור הם חברות המשקאות. בראשן קוקה קולה. מבחינתן תאגיד המחזור היה אמור להיות כלי שבו מפחיתים את הזיהום שהם עצמם גורמים.

קריינות: באיגוד האירופי, תאגידי המחזור מטפלים ב-50 אחוז מהפלסטיק. פנינו למשרד להגנת הסביבה, שהודה כי בישראל לא עומדים ביעדי ההטמנה, ונגד המשרד הוגשה עתירה בנושא. כמו כן, המשרד הבהיר כי קיים קושי במחזור אריזות הפלסטיק, ולכן יעדי המחזור לא השתנו משנת 2012, והם עדיין עומדים על 22.5 אחוזים בלבד, שהם חצי מהיעדים באיחוד האירופי. ומה קורה בינתיים בישראל? כמה טוב שהפוקוס של הציבור מכוון למחזור בפחים הכתומים, במקום הירתמות למאבק לצמצום צריכה וייצור של מוצרים מפלסטיק.

מאיה יעקבס: אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו שזרקנו את זה לפח הכתום, ואז איתו הם עושים אריזות לשישיית קוקה קולה מפלסטיק במקום הקרטון שהיה שם קודם. אפילו מקלות לארטיקים, ראיתי שעושים אותם, במקום מעץ עושים אותם מפלסטיק. מייצרים שימושים בכוח, שזה עוד פעם אחת שאי אפשר יהיה למחזר אותה יותר.

כתב: ומה עושים עם האריזות שאי אפשר למחזר?

בעל חנות: כל זה פלסטיק. כל חומרי הניקוי, כל המוצרים, הכול מפלסטיק. אפילו זה, שזה מתכת, אבל זה פלסטיק. גם הגבינות, החומוסים, הנקניקים, הכול פלסטיק. עולם הפלסטיק.

רני איידלר: גביעים של קוטג' ומעדנים שבינתיים אין להם פתרון מחזורי. כל הנושא של מוצרים מולטי-ליירז, כל החטיפים וכו', עדיין, במקום ללכת להטמנה, עדיין ריקברי עדיף על הטמנה, ולכן, אומנם הם לא מייצרים עוד מוצר ועוד מוצר ועוד מוצר, אבל זה הולך להשבה, זה מחליף שימוש במשאבי טבע ב"נשר", וזה מצוין.

קריינות: אז מה זו בעצם השבה?

נועה שפיצר מזרחי: לא כל הציבור יודע שזה בעצם שריפה של פסולת לייצור של אנרגיה. וגם תאגידי המחזור יכולים להשיב פסולת לאנרגיה, זה מאושר, זה תקין.

מאיה יעקבס: הם קוראים לזה השבת אנרגיה, כדי לנסות לגרום לזה להיראות חיובי יותר, משרפות מעבירות את הזיהום שאנחנו רואים בעין והופכות אותו לזיהום אוויר שאנחנו לא רואים אותו כמו שצריך.

כתב: אז אם לא להטמין, למחזר או לשרוף, אולי אפשר לגלגל את הפסולת לחו"ל?

נועה שפיצר מזרחי: לא את כל הפסולות אפשר למחזר בארץ ולכן חלק מהפסולת מיוצאת למחזור בתשתיות בחו"ל, במפעלי מחזור בחו"ל. זה מותר, אפשר לעשות את זה.

כתב: בינתיים חיות נחנקות מפלסטיק, ואם זה לא שובר לכם את הלב, ברוכים הבאים לטורקיה.

מאיה יעקבס: אין באמת פיקוח. כאילו מבחינתנו שלחנו את זה, ועלא באב אללה, ומה יהיה שם בהמשך.

רני איידלר: והטורקים... בעצם זול שם כוח האדם, זול שם חשמל, זול שם מים וכו' וכו' וכ'ו.

מאיה יעקבס: זה סוג של הקטנת ראש, הסרת אחריות. חברות המשקאות צריכות לעשות את הדרך שלהן לבנות את אבני הדרך, להראות איך הן מתכננות להפחית את הזיהום שהן מייצרות. זה גם במחזור וזה בעיקר בהחלפת חומרי הגלם שהם משתמשים בהם לחומרים שהם טובים יותר ושאפשר לטפל בהם בצורה טובה יותר, כי פלסטיק קשה למחזר.

כתב: יש פה משהו שלדעתך אין בו פלסטיק בכלל?

בעל חנות: לא, הכול מפלסטיק.

מאיה יעקבס: אם יש פה עלויות נלוות, מי שעושה הון מהכסף שלנו בזה שמוכרים לנו את הבקבוקים ומוכרים לנו את הפלסטיק באריזות מלכתחילה, הם אלה שצריכים לשלם את זה ולספוג את זה.

קריינות: דוח חדש של גרינפיס ארצות הברית חושף את הקשר בין תאגידי המזון והמשקאות, שהם מזהמי הפלסטיק הגדולים בעולם, לבין תאגידי הדלקים המזהמים. כך שהאינטרס הוא להגביר את הייצור, ולא למחזר. ומה נעשה עם כל הפלסטיק? נחיה ונראה.

סוף תמלול הכתבה: אשליית המחזור