בסוף השבוע הזה נציין את יום השנה ה-49 לכיבוש, ונכנס לשנתו ה-50.
50 שנים הן תקופה ארוכה, בה הצליחו השפעותיו והשלכותיו של הכיבוש לגעת בכל תחומי חיינו, ולא רק בשטחים הכבושים, אלא בכל תחומי חיינו במדינת ישראל בכלל. במסמך שהוציאה האגודה לזכויות האזרח בישראל, נראה כי השליטה הישראלית בשטחים משתנה לאורך הזמן והשנים, עם הקמת הרשות הפלסטינית, והתבססות שלטון חמאס. אבל השליטה הישראלית במרחב נותרה הגורם המשפיע ביותר על עיצוב חייהם של הפלסטינים.
מסמך המעניין ניתן לקרוא גם על פיצול השטחים וסיפוחם, אבל הדבר הבולט ביותר בעיניי הוא מצב זכויות האדם, או היעדרן הבולט. הרשויות הישראליות לא מקיימות רבות מהחובות הבסיסיות הקבועות בדיני הכיבוש, ומפרות את האיסור בחוק להעביר את תושבי המדינה הכובשת לתוך השטח הכבוש. ישראל משתמשת בכוח שניתן לה במסגרת דיני הכיבוש על מנת להרחיב את השליטה הכביכול-זמנית שלה, ולדחוק את הפלסטינים מהאזורים שיש רצון לספחם, עכשיו או בעתיד. ישראל גם משתמשת במשאבי הטבע של השטחים הכבושים לטובת האוכלוסייה הישראלית משני צדי הקו הירוק, דבר שאף הוא אסור על פי משפט ההומניטרי הבינלאומי. זאת תוך הגבלת השימוש הפלסטיני באותם משאבים. הגישה של פלסטינים למקורות מים למשל מוגבלת, בעוד ישראל מנצלת מקורות אלו לטובת ההתנחלויות כמו גם לטובת יישובים בתוך ישראל. הפועל היוצא הוא, שבגדה המערבית הכיבוש מנוצל לצורך הפעלת שליטה על אוכלוסייה ועל שטח, ללא לקיחת האחריות הנדרשת ותוך הפרה שיטתית של זכויות אדם.
המצב דומה גם בירושלים המזרחית: השכונות הפלסטיניות מוזנחות וסובלות מתשתיות רעועות, ממערכת חינוך נחשלת ומהיעדר פיתוח. תושבי ירושלים הפלסטינים נאלצים להתמודד עם בירוקרטיה שמאופיינת בהתעמרות, ועם משטרה המפעילה נגדם אלימות קשה. השכונות הירושלמיות שנותרו מעברה השני של חומת ההפרדה, ונמצאות על התפר שבין ירושלים לגדה, הן הדוגמא הקיצונית ביותר לכישלונו של הסיפוח בירושלים. אף שמדובר כביכול בשטח ריבוני, הרשויות הישראליות הסירו ממנו כל אחריות ויצרו שטח הפקר חדש שבו אין עירייה, משטרה או כל רשות אחרת.
לפני שנה, נערכה בירושלים הפגנה לציון 48 שנות כיבוש. אני מוצאת עצמי שותפה לתחושה של אורלי נוי, אשר אמרה שאנחנו לא יודעים איך להפסיק להתייחס אל הכיבוש כגזירת גורל. חבר הכנסת איימן עודה איחל שלא נחגוג לכיבוש את יום ההולדת הבא ושאסור שיצור מפלצתי זה יחגוג יום הולדת 50. את יום ההולדת הבא אנחנו כבר "חוגגים" השבוע, ולא נראה שהאקלים הפוליטי הנוכחי במדינה מביא בשורות של שינוי.
הוספת תגובה לכתבה