הסרט ORIENTED בבימויו של ג'ק וויצנפילד הוקרן במסגרת כנס ”סקס אחר" באוניברסיטת תל אביב. הוא עוסק בשלושה חברים פלסטינים, הומואים, שחיים בתל אביב.העלילה דנה בקשיים האישיים שלהם כתוצאה מזה. לאחר ההקרנה נערך דיון עם היוצרים (הבמאי ואחד המשתתפים המובילים, ח'אדר אבו סייף). השאלות שהופנו כלפיהם סבבו בעיקר סביב הבחירה מה להציג בסרט ומה לא, ומה המחיר של הבחירה הזו ברמה הפוליטית.
התשובה המרכזית שניתנה לשאלות האלו (שעלו במהלך הדיון בווריאציות שונות ועל ידי משתתפים שונים) הייתה שזוהי נקודת המבט שנבחרה לסרט הספציפי הזה, שאלו האנשים הספציפיים שהסרט מתמקד בהם וזהו עולמם. יש שיאמרו שהתשובה הזו מרדדת את השיח סביב הסרט, שלא יכול וגם לא מנסה להתנתק מההקשר הפוליטי שבו הוא נוצר, אבל לדעתי דווקא התשובה הכל-כך ישירה ולא מתנצלת הזו, "ככה אני", היא תשובה יותר מורכבת וחתרנית ממה שמבקרי הסרט מעלים על דעתם.
הזהות הפוליטית הכפולה של המשתתפים, שקיימת בתוך חברה כפולה בעלת ערכים כפולים, היא הקונפליקט שעומד במרכז הסרט. השאיפה הקולנועית של היוצרים לא הייתה בהכרח להציג את הכיבוש (אף על פי שהנושא עולה בלא מעט סיטואציות לאורך הסרט) וגם לא בהכרח להציג את העיר תל אביב, העיר הישראלית, כעיר של ישועה וחירות. להפך, הסרט דן בבעייתיות של שני הקצוות דרך עיניהם של הגיבורים. הדמויות צופות בחדשות מספר פעמים במהלך העלילה, וצורכות דיווחים ישראלים, בעברית, אודות המצב המדיני של ישראל-פלסטין (בתקופה בה נחטפו שלושה נערי ישיבה בחברון והמלחמה נגד עזה שהתרחשה בעקבות זאת, למשל). כל דיווח כזה מעורר דיון של הדמויות בינן לבין עצמן, בערבית, סביב אותם נושאים מדיניים שהקהל הצופה בסרט יכול לפעמים לשכוח מהם. או אולי מעדיף לשכוח מהם, ובוחר להתמקד בזהות ההומואית, הקלה יותר לעיכול בחברה הישראלית התל אביבית.
העובדה שאדם הומו המזדהה כפלסטיני בוחר לגור בתל אביב, אינה מעידה על אהדה שלו כלפי הציונות או על קבלה של השלטון הקולוניאליסטי הציוני בשטחים הכבושים. אין סתירה בין הדברים. הדבר תקף גם כשמבקרים את הביקורת של דמויות הסרט כלפי החברה הפלסטינית בארץ. ביקורת שנובעת מרצוןשל הדמויות שגם המשפחות שלהן, החיות בכפרים ערביים שמרניים, יצליחו להכיל ולקבל אותן כמו בתל אביב. אין פסול בכך שאדם החי בחברה, גם אם היא חברה תחת כיבוש, יביע ביקורת כלפי אותה חברה ויפעל כדי לשנות אותה. הכל חלק לגיטימי מזהות סובייקטיבית מורכבת שיש בה סתירות וקונפליקטים כמו בכל זהות.
הזהויות הספציפיות המשחקות תפקיד ב-ORIENTED נופלות למשבצות פוליטיות נרחבות יותר, ולכן הצגתן על מסך יוצרת באופן אוטומטי הקשרים פוליטיים, מדיניים וחברתיים. עצם הצגת הקונפליקט הזה, גם אם בסרט הוא פנימי בעיקרו, היא בחירה פוליטית שאי אפשר להתעלם ממנה. היא בחירה שמספרת סיפור חצוי וכואב אבל גם מאוחד ושמח, מה שמסתכם בסופו של דבר להנכחת המצב הקיים ללא חלוקה אגרסיבית לשחור ולבן. אין פה רק ילדים פלסטינים שגדלים תחת כיבוש ורק להט"בים חופשיים ומאושרים החיים בבועה התל-אביבית. יש הרבה ניואנסים של קיום שחיים לצד ובתוך שני המקרים האלה, וכולם מהווים חלק מהותי ובלתי מבוטל מהחיים המשותפים שלנו בין הים לירדן.
הוספת תגובה לכתבה