קשת החסמים של קשת המזון החדשה

תמלול הכתבה: קשת החסמים של קשת המזון החדשה

קריינות: בשנת הקורונה, משרד הבריאות הטיל הגבלות כדי להציל חיים, אבל כשזה מגיע להמלצות תזונה, שימנעו אלפי מקרי מוות מיותרים, במשרדי הממשלה האחרים מתעלמים במקרה הטוב או פועלים נגד, במקרה הרע.

דורית אדלר: למעשה, אין אף מדינה בעולם שתוכל להתמודד עם שיעורי תחלואה כל כך גדולים.

מיקי חיימוביץ': יש קרוב ל-1,300 אנשים שעוברים כריתת רגליים במדינת ישראל כתוצאה מסוכרת.

דורית אדלר: בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, כ-25 אחוז הם סוכרתיים. על כל סוכרתי מאובחן אחד, יש אחד לא מאובחן, כך שאנחנו מדברים על סכנה בריאותית דרמטית. לפי משרד הבריאות, כשישה מיליארד שקל בשנה עולה לנו רק הטיפול בהשמנה. עוד לא דיברנו על שאר מחלות, כבד שומני, דיאליזה וכיוצא באלה דברים.

קריינות: לכן משרד הבריאות מציע שנאכל בריא בעזרת קשת חדשה ומפורטת של מזונות.

דורית אדלר: אם אתה מסתכל על קשת המזון שיצאה עכשיו, ליבת התזונה המגינה, הים תיכונית, מבוססת על ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, שמן זית ונגיעות של מזונות מהחי, שזה קצת עוף, קצת דגים, קצת ביצים וקצת מוצרי חלב לא מעובדים.

קריינות: אבל איך משפחה ישראלית יכולה להרשות לעצמה מזון בריא? אולי צריך להסתכל על קשת החסמים.

יעל כהן-שאואט: בדקנו את המחירים של מוצרים בריאים ליד אותו מוצר לא בריא. למשל, אורז מלא מול אורז רגיל. לחם מלא, לחם רגיל. ואנחנו רואים שהמוצרים הלא בריאים הרבה יותר זולים מהמוצרים הבריאים.

איתן כבל: מהי הגדרה יותר טובה לטמטום? סליחה על הביטוי הלא פרלמנטרי. לחם בריא, לחם לא בריא. אותן עלויות ייצור, ומתעקשים להמשיך ולסבסד את הלחם הלא בריא.

קריינות: וזה אכן לא ייאמן, שמאז המנדט הבריטי ועם היום, מוצרים נכנסו ויצאו מפיקוח ללא שום קשר לשיקולים בריאותיים.

מיקי חיימוביץ': אם אנחנו לוקחים לדוגמה את מחירי המחירים המפוקחים, ואתה מסתכל על הרשימה של המחירים המפוקחים, 80 אחוז ממה שיש ברשימה הזאת זה מוצרים לא בריאים, זה מוצרים שאנחנו לא רוצים שאנשים יאכלו אותם בכמויות גדולות.

קריינות: מלבד שיקולי המחיר, למה אנחנו ממשיכים לאכול מוצרים מזיקים?

מיקי חיימוביץ': הצרכן, לטעמי, לא יודע מספיק. אני חושבת שאין מספיק מודעות למה זה אוכל בריא.

דורית אדלר: מתפתחת היום תעשייה שלמה של מזונות מהצומח, שהם אולטרה מעובדים. יש הרבה מוצרים שנושאים אפילו לוגו של טבעונות, והם מזונות אולטרה מעובדים.

דורית אדלר: תראו איזה יופי של עגבנייה. אה? אתה מוזמן לאכול.

כתב: היא חמה... כשאני הולך לסופר, מה עובר לי בראש? מה מקשה עליי לבחור את המוצרים הבריאים באמת?

דורית אדלר: כל אריזה, כל אריזה, ישבו עליה טובי המומחים כדי שאתה תשלוף את האריזה הזאת.

מיקי חיימוביץ': חברות המזון זה כוחות שוק מאוד מאוד גדולים.

סנדור צ'לקובסקי: היצואנים הללו אינם מרגישים בנוח עוד להגיע למדינה כי העלות גבוהה מדי עבורם. והמחירים עולים. יהיו לכם פחות מוצרים אירופיים, יהיו לכם פחות אפשרויות עבור הצרכנים.

מיקי חיימוביץ': חברות שמשווקות מוצרים עתירי שומן, עתירי מלח, עתירי סוכר, שיש להן הרבה מאוד כסף, יש להן יכולת לפרסם, ולגרום לצריכה גוברת של המוצרים האלה.

קריינות: והמוצרים ממכרים. אבל מה סוד הקסם של האוכל המעובד?

מיקי חיימוביץ': אנחנו חיים בעידן מודרני. אנשים מעדיפים שהאוכל שלהם יהיה מוכן ושהם לא יצטרכו להתחיל להכין אותו מההתחלה.

קריינות: למעשה, גם כשאנחנו בוחרים לאכול בריא, אנחנו עלולים להמשיך לצרוך מוצרים מזיקים במסווה של סופר-פוד.

יעל כהן-שאואט: אנחנו מצאנו חטיפי בריאות לילדים עם 36 אחוזי סוכר, שהסוכר הוא כל כך מסוכן לבריאות.

דורית אדלר: בארצות הברית, החוקרים הזהירו שלמעשה ההשמנה כבר מהווה סכנה לאומית. מאחר וכ-70 אחוז משכבות גילאי 17 עד 24 לא יכולים להתגייס לצבא בעיקר עקב השמנה.

קריינות: בקנדה חוקרים גילו שסבסוד של פירות וירקות יחסוך למדינה בין שניים לתשעה מיליארד דולר קנדי בשנה, ויש מי שדואג גם לעבוד את אדמת אירופה.

עמית בן-צור: האיחוד האירופי קובע מדיניות חקלאית לעשר שנים. חקלאי יכול לקבל החלטה להשקיע במשק שלו כדי לייעל אותו. אנחנו פוגעים בעצמנו.

קריינות: לפי נתונים של ארגון Our World in Data, עד שנות ה-2000, אדם בישראל אכל 206 ק"ג ירקות ופירות בשנה. היום אנחנו בקושי מגיעים ל-136 ק"ג.

עמית בן-צור: בלי חקלאות, אין מזון בריא. בלי מזון בריא, אין אורח חיים בריא. אם אין אורח חיים בריא, אי אפשר לעבוד. אם אי אפשר לעבוד, אז אי אפשר לייצר המון המון דברים אחרים שאנחנו רוצים לייצר.

מיקי חיימוביץ': אני בכלל חשבתי שאחרי שניסיתי לשנות דרך החברה האזרחית ודרך התקשורת, אז מה שהיה חסר במשולש הזה זה באמת דרך המערכת הפוליטית, וניסיתי גם לשנות שם.

מיקי חיימוביץ': אני לא מבינה, אתם לא מבינים שאין לנו זמן?

מיקי חיימוביץ': כן אני יכולה להגיד שאני יכולה לראות את ההתחלה של השינוי של היחס גם במשרד להגנת הסביבה, גם במשרד הבריאות, אבל פחות במשרד האוצר, ופחות במשרד הכלכלה.

עידו סופר: אני אישית חושב שזה שמשרדי הממשלה יקבעו לצרכן מה לאכול ומה לא, ומה יהיה יקר ומה לא, לטעמי זה בעייתי, ואני חושב שזה צריך לבוא לפי העדפה.

קריינות: קשת המלצות התזונה של משרד הבריאות אולי לא בשמיים, אבל גם לא בהישג כיס.

כתב: פנינו למשרד הבריאות, אבל אין להם נציגים בוועדות של מחירי המזון, ולכן הם הפנו אותנו למשרד הכלכלה. והם, שלחו אותנו למשרד האוצר. שבתגובה, שלחו אותנו לדוח שקבע שלאחר שלוש שנות בדיקה, הם הגיעו למסקנה שאין צורך בפיקוח על מחירים כי אין הגדרה למה זה טובת הציבור. בסופו של דבר, מישהו מנסה למרוח אותנו. ואנחנו אמורים לאכול את זה.

סוף תמלול הכתבה: קשת החסמים של קשת המזון החדשה