לפני מספר שנים הצהירה הממשלה שהיא רוצה להגביר את השקיפות של העמותות בישראל וקבעה כי הן תחויבנה, לדווח למשרד המשפטים, בכל רבעון על הכנסותיהן מישות מדינית זרה. עד אז, הדיווח הזה היה מופיע במסגרת הדוחות הכספיים והמילוליים השנתיים של כל עמותה, דוחות שהועברו למשרד המשפטים והיו חשופים לכל דורש. מרבית העמותות פרסמו את הדוחות באתר האינטרנט שלהם.
ההנחה המסתתרת באותה דרישה הייתה, שישנן "ישויות" ממדינות זרות, להן אינטרסים שונים המנוגדים לאינטרסים של ישראל, המממנים פעילויות בעמותות כדי שאלו יקדמו את האינטרסים הללו. כלומר, לכאורה, יש עמותות בישראל, שקמות ופועלות לא ממוטיבציה של אזרחי ישראל, הרוצים לקדם מטרות חברתיות, אלא שהפעילים בהן הם מעין בובות מריונטה של בעלי אינטרסים מחו"ל.
ההנחה הזו כמובן מעליבה לכשעצמה, כי היא בעצם מניחה שאזרחי ישראל שבחרו להקדיש את זמנם ומרצם למען זכויות אדם ומטרות חברתיות וציבוריות, פועלים בעצם ממניעים לא להם. כאילו אם לא היה להם מימון מחו"ל אז לא הייתה להם מוטיבציה לפעול ולכן לא היו פועלים.
הנחה זו היא שגויה מיסודה, מכיוון שרוב העמותות והארגונים קמו ע"י אזרחים מוטרדים המודאגים ממצב זכויות האדם בישראל וממדיניות הנישול והדיכוי הנהוגה כאן. מוטיבציות לתיקון הן אלו המניעות אותם. רוב העמותות החלו את פעילותם בהתנדבות ועם השנים, כדי להתמקצע וכדי להגדיל את היקף הפעילות הם הזדקקו לכסף.
את הכסף, מדינת ישראל יכלה להעמיד להן, במידה והיא הייתה מכירה בערך של קידום זכויות אדם ושינוי חברתי, בדיוק כפי שהיא תומכת באלפי עמותות שמעניקות שירותי רווחה וסיעוד במקום או בשם המדינה. כפי שהמדינה תומכת בעמותות בתחומי התרבות, החינוך והספורט היא יכלה להעמיד תקציב מכובד לקידום שוויון וזכויות אדם. למה שמשרדי הממשלה כמו המשפטים והמשרד לשוויון חברתי לא יעמידו מענקים לארגוני זכויות האדם, במקום שאלו יצטרכו לחזר אחרי קרנות בחו"ל?
ובחזרה לחוק העמותות. מי הן אותן "ישויות ממדינות זרות"? נושא זה די סבוך וגם המדינה בדרישת הדיווח מהעמותות, הגדירה אותן בצורה מורכבת:
1. איחוד, ארגון או חבר של מדינות זרות.
2. אורגן, רשות או נציגות של מדינה זרה או של איחוד מדינות זרות.
3. רשות מקומית או מחוזית, רשות שלטונית של מדינה זרה או של מדינה שחברה בברית מדינות במדינה זרה.
4. איחוד, ארגון או חבר של גופים זרים.
כפי שניתן לראות, זה לא כ"כ פשוט להבין האם הכסף שהתקבל לעמותה כלשהי הוא מישות מדינית זרה, מכיוון שהנושא מסובך ולפעמים הכספים שמגיעים מישות מדינית זרה אמנם עוברים דרכה, אך המקור אינו ממנה.
חלק מהעמותות, לפחות כך בטלוויזיה החברתית, העבירו למשרד המשפטים את הרשימה המלאה של כל התומכים מחו"ל, מבלי להתחקות אחר כל גורם, האם הוא ישות מדינית זרה על פי ההגדרה של ממשלת ישראל או לא. ההנחה הייתה שהממשלה מבקשת שקיפות ולא סנקציה, ומכיוון שאין לנו שום בעיה עם שקיפות – רשימות כל ההכנסות, שנה אחר שנה מפורסמת באתר הטלוויזיה החברתית, לצד הדוח הכספי וזו הרשימה שהועברה בתור הכנסות מ"ישות מדינית זרה".
חלפו כמה שנים, ועכשיו הגיע תור הסנקציה. כלומר, מה שנועד בהתחלה להגברת שקיפות, מסתבר שהופך לסנקציה. מעתה כל העמותות שחצי מהמחזור הכספי שלהן מגיע מישות מדינית זרה יחויבו לפרסם את רשימת התומכים שלהם על גבי כל פרסום ונייר עמדה ולענוד תג מזהה שיסמן אותם עם כניסתם לכנסת.
משרד המשפטים, מסתבר, כשזה משרת אותו, אינו בודק את רשימת מקורות התמיכה שהועברה אליו, כי אם היה עושה זאת, היה מגלה שחלק ניכר מהדיווח על ההכנסות, אינו מ"ישות מדינת זרה".
לסיום, התיקון לחוק העמותות, לא מקדם שום שקיפות ולא משפר שום דיווח, כי כל הדיווחים נעשים באופן חוקי וגלוי לעין. מה שהוא כן עושה, זה מסמן את ארגוני זכויות האדם ובכך מסמן את ממשלת ישראל ככזו הפועלת נגד זכויות אדם ונגד אותם ארגונים. מהלך זה של ממשלת ישראל בהחלט יגביר את המוטיבציה של "ישויות מדיניות זרות" להגדיל את התמיכה בארגוני זכויות האדם.
- מהארכיון באותו נושא:
הוספת תגובה לכתבה