חוט מקשר בין הארועים האחרונים

לאחרונה סוקרו בפנינו פרשיות ותחקירים רבים, פרשת החייל היורה, התחקיר בעובדה על גנדי, נאום סגן הרמטכ"ל ביום השואה וכן פיטורי משה (בוגי) יעלון. במבט ראשון יראו לנו תהליכים אלה לאו דווקא קשורים, אך להרגשתי חוט אחד מקשר להם. גזענות בחברה הישראלית שמקבלת גיבוי על ידי אליטות בצבא ובממשלה ושהיום לעומת אז, אותן נורמות מתחילות לצוף.

ברצוני להתחיל עם סיפורה של תופרת שחורה במונטגומרי שבאלבמה, בשנת 1955. היא סירבה לפנות את מקומה באוטובוס העירוני לגבר לבן. באותם ימים בדרום ארה"ב, שררו חוקי ההפרדה הגזעית, חוקי ג'ים קרואו. אמריקנים אפריקנים היו במעמד של אזרחים נחותים בכל תחומי החיים. הם נדרשו לשבת בעשר השורות האחרונות באוטובוס והותר להם לשבת בחלקו האמצעי רק כל עוד היה בו מקום פנוי. בעקבות ההתגנדות של רוזה פארקס היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי.

בעקבות מעצרה הוביל מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. הערעור על הרשעתה של פארקס נידון בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ב-13 בנובמבר הכריעו השופטים כי ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארצות הברית. פארקס הפכה לסמל בתנועה לזכויות האזרח.

רוזה פארקס

רוזה פארקס בחרה לומר לא לגזענות, לחוקים הגזעניים ולמגמה הזו. בזכותה היום באמריקה אין הפרדה בין שחורים ולבנים. בזכותה ובזכות אנשים נוספים שהצטרפו למאבקה.

בימים אלה, התנגדות לנורמות גזעניות היא נדירה.כל הפרשות שפורסמו לאחרונה, פרשת גנדי ופרשת החייל היורה -היו לא יותר ממראה של המערכת, מערכת שמשתפת פעולה עם נורמות גזעניות, עם אונס ועם עליונות.
ומי אלה אותם משתפי פעולה?
כל אותם קצינים שראו את נפגעות גנדי יוצאות מחדר האונס והשתיקו.
אותם עדים שראו את גנדי יורה ללא משפט במפגעים שנכנעו וגם בכאלה שלא עשו דבר.
בפרשת הירי בחברון, אותם קצינים שננזפו, אלו שראו את החייל יורה במחבל גוסס, ללא משפט. הם לא התנגדו ולא עצרו אותו.

וסגן הרמטכל שבחר לומר בריש גלי שיש דמיון בין המגמות הגזעניות כלפי יהודים במלחמת העולם השניה לבין המגמות הגזעניות היום,
הוא נתפס כ"בוגד".
הוא התבקש להתפטר.
הוא הואשם על ידי ראש הממשלה כ"מוזיל שואה". על אף שביבי משתמש בעצמו בשואה כדי להצדיק מלחמות וגזענות בכל נאום שלו.

והפיטורין של משה (בוגי) יעלון. על אף שדעותי רחוקות מאד משלו. הוא הגן על סגן הרמטכ"ל, גיבה אותו, עודד קצינים להגיד את שעל ליבם. ועל כך שילם במשרתו.

אסור לנו לתת להשתקה הזו יד. המטרה שלה היא להמשיך את אותו רצף, את אותן מגמות גזעניות וקיצוניות. רוזה פארקס בחרה לומר לא, להתנגד לגזענות, לפגיעה בכבודה ופתחה במאבק. מה נבחר אנחנו לעשות? אני מקווה שננהג כמו רוזה פארקס ונתחיל להגיד "לא".