תמלול הכתבה: הקול האחר מעוטף עזה

ארנון רונן: בסוף "עמוד ענן" בפעם הקודמת, בהחלט הייתה לנו תחושה, הייתה לי תחושה שאנשים מבינים שהניסיון הצבאי, או הניסיון לפתור את הדבר הזה בכח הוא מוביל לשום מקום. ואני מעריך שזה פחות או יותר גם מה שיהיה עכשיו. בסך הכל הציבור הוא לא טיפש, הוא רואה שאנחנו הולכים מסבב לסבב והטווחים בין הסבבים רק מתקצרים. אנשים מחכים לאיזושהי הצעה, לאיזשהו פתרון, ואין פה פתרון.

רוני קידר: נכון אנחנו סובלים מטילים, ואנחנו סובלים מקאסמים, אבל אני חייבת לזכור שיש שם אנשים בדיוק כמוני. ואנשים למזלי, וזה גם מה שמהווה קושי מסויים עבורי.

בר חפץ: יש ארגון שאנחנו חברים בו שקוראים לו "קול אחר" שהוא ארגון של אנשים מכל עוטף עזה שמנסים לייצר קול אחר ולעבוד במשותף עם אנשים מהצד השני של הרצועה.

כתב: איך אתם מתקשרים?

אימיילים, קצת טלפונים.

רוני קידר: יש לי חברה טובה בעזה, יש לי כמה. יש לי חברה אחת מאוד טובה, שאנחנו יש לנו אסמסים במשך כל היום. "שמעתי שנפל בנתיב העשרה, את בסדר?" "שמעתי את האווירונים בשמיים ואת האליקופטרים, את בסדר?" וככה זה ממשיך כל היום. אני גם מדברת איתה הרבה פעמים, שולחים אחת לשנייה חיבוקים. ואני כל הזמן זוכרת, שלה אין מקלט. שאלתי אותה יום אחד, מה איתך? איפה את כשקורה דבר כזה? אני רצה למקלט. מה את עושה? אז היא אומרת אנחנו נכנסים, מתקבצים ביחד במקום שנראה לנו הכי בטוח עם הכי פחות חלונות, לא בקרבת חלונות, ומחכים. ממש כמעט רואים את המוות בעיניים.

אלי מויאל: אתם רוצים להשיג שלום באמצעות מלחמה, תעשו מלחמה אמיתית, אל תעשו מבצעים. אבל אם רוצים לעשות שלום באמצעות שלום, תעשו שלום. אבל לא עושים, לא את זה ולא את זה. אני מצביע על חולשתם של כל ממשלות ישראל. אני לא קיצוני, אני לא רוצה שאף ילד ימות בעזה.

בר חפץ: מעבר ל"קול אחר" יש כאן לא מעט אנשים, בטח בקיבוצים שצמודים לרצועה, שהדעות הפוליטיות שלהם מאוד שמאל. גם אם זה לא מאורגן באופן ישיר, מפלגת העבודה ומרץ זכו כאן ליותר מחמישים אחוז מהקולות.

רוני קידר: אני חושבת שהרבה מאלה שאתה שומע (אצלם) את ההתלהמות של המלחמה, זה אנשים שמצליחים לא לראות שם פרצופים. לראות שם רק את משגרי הטילים. ואז הם מדברים כמו שהם מדברים. אם כמוני הם היום מכירים אנשים שם, אני חושבת שההתלהמות הייתה קצת פחותה.

ארנון רונן: אם מדינת ישראל תחסל את החמאס לחלוטין כגוף פוליטי כגוף שיכול לשלוט בשטח, עם מי נדבר. אנחנו נצטרך לרוץ אחרי כל עפיפון, אחרי כל ילד שמתרוצץ עם קלע ועם אבן ברצועת עזה. לישראל יש אינטרס מובהק שיהיה עם מי לדבר בעזה, נקודה.

רוני קידר: אני בהחלטת חושבת שיש לנו יריב מאוד אכזר, ומאוד קשה. אבל אנחנו צריכים להביא אותו למצב שהוא יבין שכדאי לו. שיהיה לו הרבה יותר טוב אם הוא יחשוב אחרת.

ארנון רונן: בעזה יש בני אדם, פה יש בני אדם. אנחנו לא הולכים לשום מקום, והם לא הולכים לשום מקום.הפתרון לטווח ארוך, והפתרון לייבש את הביצה הזאתי, הוא רק לדבר, רק לשוחח.

סוף תמלול הכתבה: הקול האחר מעוטף עזה
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 3 תגובות באתר

  1. דני משדרות 11 ביולי, 2014  בשעה 10:39

    יש עוד פתרון שלא נוסה, תחילה לחזור לאזור ניסנית ואלי סיני בצפון הרצועה (לתמיד כמובן), ואז להבהיר לחמאס שאם האש לא תפסק נחזור גם לגוש קטיף, כשיהיה להם מה להפסיד (שטח) הם יחשבו היטב אם זה שווה להם, כי ההשפלה ששטח שהיה בידם חזר אלינו יהיה קשה מנשוא לתדמית שלהם.
    וכמו שאתם במחנה השמאל נוהגים לומר, בואו ניתן צ'אנס לפתרון אחר, מקורי ונועז.
    תחשבו על זה.

  2. עבודה שחורה » פעילי שמאל הותקפו על ידי פעילי ימין 14 ביולי, 2014  בשעה 0:43

    […] לצפיה באתר הטלביזיה החברתית: הקול האחר מעוטף עזה […]

  3. דפנה 22 ביולי, 2014  בשעה 7:41

    ליורה, לדעתי אנחנו צריכים להיות אלה שמביעים את האמפטתיה, או יותר נכון, לקחת אחריות על המהלך הזה מהסיבה האחת והיחידה שאנחנו הצד החזק. אין כאן סימטריה. אנחנו הכובשים, אנחנו המנצחים. אין סימטריה בשום מובן.
    לדני משדרות, המחשבה שיהיה להם מה להפסיד רק כשיפסידו שטח, ולא חיי אדם, היא חלק מתהליך ארוך של דמוניציה שהחברה הישראלית עושה לחברה הפלסטינית. להם לא אכפת מחיי אדם, נשים וילדים. כשהחיים שלך יהיו חסרי ערך כקליפת השום, כשישלטו בכל היבט בחיים שלך שמבטא חופש – כמו תנועה, אזרחות, פרנסה, חשמל, מים ומה לא, אולי גם אתה תהיה פחות נאור.

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס