נתניהו למד להגיד נכבה. אבל הוא עדין פוחד. אז הוא ציני, ומתנשא, ועושה השוואות למרות שאסור, כי הפלסטינים והנאצים, אנטישמים כולם, ומסיתים את כל העולם נגדנו ו… אבל הוא למד להגיד "נכבה". אפשר לראות בזה גם צעד קדימה. איך אומרים? לא משנה מה כתבו עלי, העיקר שאייתו את השם שלי נכון. אז המושג נכבה, שעד לפני כמה שנים לא היה מוכר לנו, כבר נטמע. נתניהו משתמש בו בזהירות ("מה שהם קוראים נכבה") כי גם הרשות הפלסטינית "מעוותת את דמותה של מדינת ישראל ואת דמותו של העם היהודי, כפי שאנחנו הכרנו במקומות אחרים בעברנו"- אבל הוא מכיר במושג ולא תהיה לו ברירה ובהמשך הדרך גם להכיר במאורעות אותם המושג מגדיר. והכרה היא שלב ראשון בתהליך פיוס. מי שרוצה פיוס מכיר בעוול שגרם לצד האחר, מבקש סליחה וגם סולח לעצמו, ומתחיל לתקן את המעוות.
"מי שרואה בהקמת מדינת ישראל ובהמשך קיומה אסון, לא רוצה בשלום". המשיך נתניהו אתמול. המדיניות הישראלית הדורסנית שממשיכה להצטדק עם 'זה לא אנחנו- זה הם' היא תוצאה של פחד מחוסר היכולת להתמודד. היא נובעת מחולשה ולא מחוזק. גננות בגני ילדים מסבירות לילדים שכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו, לבקש סליחה, לתת יד… "זה לא אני- זה הוא" לא מקובל בגן, כן מקובל בפוליטיקה הישראלית. נתניהו, כמו הרבה- אולי רוב הישראלים, עדיין פוחד. יש פלסטינים שמבינים למה אנחנו פוחדים, טוב יותר מנתניהו על כל יועציו. בניגוד למה שקרה בחיפה, בתל אביב צויין יום הנכבה, ואנחנו שאלנו, מה מפחיד את היהודים בציון היום הזה, אתם מוזמנים לצפות:
אז גם נתניהו למד להגיד נכבה. הוא כבר מכיר את המושג. אם הוא יפחד להכיר בנכבה עצמה, יחליף אותו מישהו אמיץ יותר שלא יפחד. רק שלא יהיה זה מאוחר מדי. לפעמים זה פשוט מאוחר מדי. רק אתמול, ביום בו אמר נתניהו "נכבה" סיפרנו לעצמנו על אומץ "מרד בר כוכבא" והמשכנו לעצום עיניים לתוצאותיו, למרות שאנחנו כבר לא פוחדים מהרומאים. בשביל להמשיך לפחד יש פלסטינים. גם בשביל לעשות שלום- אין מישהו אחר.
