יום ראשון   15-12-2019
דעה על סדר היום |

ד"צ ירושלים

חברה נכתב על ידי

הכתובת הייתה שם על שולחן וועדת שקד, היא נקראה במכתב המחאה של ספיר סבח וזעקה מהגרפיטי בקיר בבני ברק. הסימנים מאלוהים (לא הגשם) ניטחו ממעל ולא שעינו אליהם. לפני שמגייסים חרדים לצה"ל תחת חוק גיוס אזרחי שמזכיר יותר הסכם קואליציוני בין גדי לחלב אמו, שני "נושאי ליבה" חשובים חייבים למצות את פוטנציאל הדיון הציבורי אודותם- האם הצבא הזה הוא אכן מוסרי בהוציאו לפועל מדיניות ממשלתית שמוסריות זרה לה כמרחק מעצרים ליליים של קטינים בחדר 4 מתרבות הומאנית-מודרנית, ונושא היחסים בין חילונים לדתיים במדינה הציונית.

את שני נושאי הליבה החמורים מבטאת בעיני הפראזה של אלון אוליארצ'יק כשהתארח ב"מצב האומה" ברשת, ערוץ 2: "צריך לגייס את החרדים לצה"ל, אבל לא צריך להסכים לדרישה שלהם שבכל פעם שנחדור לעזה, נעשה את זה דרך סדין". יש פה הכל- הכובש האנס כמו גם הדעות הקדומות של חילוניים על דתיים.

הסימנים זועקים ומכבש היח"צ של "יש עתיד" שועט קדימה. לא משנה אם צה"ל אוהב את זה (כנראה שלא ממש), לא משנה כמה יעלה ואיך זה ישפיע על המשק והכלכלה הישראלית (שילוב בעבודה דחוף יותר, זול ומניב הרבה יותר), אפילו ארגוני השוויון בנטל מתריעים שזו בדיחה. חייבים לפדות את השטר של החילוני העשוק שהצביע לפיד, כך סבורים במטה הסיעה. סנקציות פליליות ופקחים לאיתור משתמטים בישיבות יספקו את התמונה הנכונה. אין ספק שהדיון בסטטוס קוו מחויב השעה ולקריאות גזרת השמד ודין רודף, לא עלינו, על ראש הלפיד, אין תוקף תרבותי של ממש. יחד עם זאת עושה הרושם שלא ירחק היום וימצא הרב ההזוי שיחתום על כתב המינוי המקולל כי הוא זקוק בדחיפות לזריקת יח"צ שתסייע לו בהתמודדות הקרובה על משרת חיוו כמשגיח כשרות בשליחות ציבורית לאיי הנסיכה.

הבוז העמוק, האנטישמי, שרוחש הציוני לחרדי המשתמט המשנורר את הקופה ומביא ילדים היישר מתחת אל קו העוני יגודר כעת בהליך חקיקה, הם חושבים בוועדה, אך זו רק עוד חוליה בשרשרת המורשת של פיתולי החקיקה שנועדו להטליא את הקרע ההוא בין היישוב הישן למפא"י. מהסטטוס קוו שסוכם בין החזון איש לבן גוריון, דרך תורתו אומנותו, חוק טל, ועדת פלסנר, וועדת פרי ועכשיו וועדת שקד והחוק, שגם היא האחרונה, המכונה 'קבורת חמור' לא תצלח, עד שינוחו על משכבם אותם נושאי הליבה.

השערורייה סביב הקריאה להתיר פתיחת הסינמה סיטי החדש בשבת בלב הבירה מוסיפה עוד חזיז למדורת הסטטוס קוו שהשאיר מאחוריו מצעד הגאווה האחרון בבירה ועכשיו רפורמת הגיוס נושפת בין גחליה. לבסוף נמצא את קומפלקס אולמות הקולנוע מתוחם בבאפר-זון סטרילי כמו בלב חברון העתיקה.

בכלל, זה נפלא שהמדינה העלאק חילונית, עלאק יהודית ועלאק דמוקרטית מייצרת דשן מזהב למלחכי הסאטירה העברית. לא רק שלפרויקט הציוני אין עדיין גבולות גיאוגרפיים ברורים, גם סביב הסטטוס קוו אין גבול ברור, הקונפליקט בין חילונים ודתיים בעצימות גבוהה ובעמדות השמירה מוצבים חיילי הכיפות הסרוגות כמו ניצבי יוניפיל חסרי אונים או עצה.

איך לא קלטתם? המתיחות הזו, היא-היא העגלה המלאה! על דופנה רשום "תהילים נגד טילים!" כשה-מם הסופית מחוררת מקליע גומי תועה. המתח הטראגי-קומי הוא עמוד השדרה של הזהות הישראלית, והייתי מציע לחברי וועדת שקד להתפנות לסשן צפייה ממיטב הסאטירה לפני שהם שולחים פקחים לישיבות שיבדקו בציציות.

ממערכון ה"אוי- ווי 0:5" של ניקוי ראש כטייק-אוף על סדרת האקשן הקדומה ועד נערת חודש טבת במגזין 'בקהילה' ב"צחוק מהעבודה". הבדיחות שלחרדים אין כביסה צבעונית, שהבעל אנטיפת בשבועיים של הנידה או הכיפה'לה שזזה הצידה עם הסיכה, מכסה את האוזן ומפריעה לשמיעה.

אני לא רואה שום סרטון תדמית של משרד התיירות בלי צילום בהיי אנגל מרחף מעל ניידת ברסלבים נותנים בטראנסים על אי תנועה. אני לא רואה את המסך בלי הופעות דחופות ודרמטיות של הרב פנגר ("מה אתם אומרים?"; "מה נסגר?"), או שאלת הרב החשובה- האם שניצל תירס בצורת דינוזאור יחשב לבשרי?? ("מועדון לילה"). חיינו אינם אותם חיים בלי בדיחות על שילוב חרדים בצה"ל- לברך על הוצאת הניצרה לפני השלכת הרימון, הקפות של הבסיס בטרטור הרס"ר כמו הקפות תורה; לקבל ג' מהקב"ן או מהקב"ה ("ערב אדיר"), וכמובן ה"מייגה-ראבה"- גולם הסופר-על המיוצר בישיבה כדי לגנוב טילים מבסיס צבאי ולהשמיד את מצעד הגאווה המשוקץ, שעל חזהו חושן משובץ צבעי גאווה ב"מ"ק 22". קלאסיקה.

אוי ווי 0:5. ניקוי ראש.

צדיק, תניח תפילין, אחרי זה תתאבד. החמישייה הקאמרית.

https://www.youtube.com/watch?v=_b9crs9napQ

ברוך שהיגיענו וקיימנו להוציא הניצרה. ערב אדיר עם אדיר מילר.

מגה-רייבה- גיבור הסופר-על תוצרת הישיבות שיגנוב טילים מבסיס צבאי ויטיל אותם על מצעד המשוקצים. מ"ק 22.