ידיעה כתובה |

: שפה מדברת תרבות

חברה נכתב על ידי

היום הבינלאומי לשפה הערבית באו"ם מצוין בכל שנה בתאריך 18 בדצמבר, היום בו התקבלה החלטה שהפכה את השפה הערבית לאחת השפות הרשמיות ושפות העבודה של האו"ם. ומה אומר חוק הלאום, אשר מבקש שלא להכיר בשפה הערבית כשפה רשמית במדינת ישראל?

חוק הלאום, הוא הביטוי האמיתי לדחייה הרשמית של התרבות הערבית והשפה המקומית הערבית. הנחתת השפה הערבית לדרגה שנייה הינו צעד בוטה המתייחס לדוברי שפה זו כאזרחים סוג ב, דבר מחמיר את המציאות היומיומית במדינה.  מציאות בה נדרש מהערבי לעבור תהליך הסתגלות של "ישראליזציה", בו צריך להיטמע בתרבות הדומיננטית, לוותר על שפתו ולחיות כיהודי.

אני תוהה, בעקבות הצהרה זו, האם באמת המדינה פועלת להטמעת המיעוט בתוכה או לדחייתו בכל שיטה אפשרית? קל להבין שהדבר נובע מתוך מחויבות אידיאולוגית מודעת ומוצהרת לרעיון העבריות, התרבותיות וניסיון לנטרל את האתניות והשפות השונות. מהלך זה נעשה על ידי דירוג השפות, שזוהי מדיניות של הממשלה לקבוע מעמד עליון ליהודים ומעמד נחות לערבים. אציין כאן כי בחקיקה מנדטורית, שאומצה למשפט הישראלי עם הקמת המדינה, היה אפשר להשתמש בשלוש השפות (אנגלית,עברית וערבית), אך המשפט הישראלי אימץ את כל החקיקה המנדטורית מלבד תיקונים מסוימים, ביניהם השמטת האנגלית, אך הוחלט על השארת השפה הערבית. וכיום חוק הלאום הוא השיא של הגזענות נגד המיעוט הערבי, המבטא את חוסר נכונותה של המדינה היהודית להתפשר על זהותה החד לאומית, וניסיונה להדיר אזרחים שאינם סוג א, על ידי נקיטת צעדים גסים כלפי השפה והתרבות שלהם ע"י חוק אמנות ותרבות.

צפו באירוע מחאה נגד חוק הלאום:

ערבית? לא בבית ספרנו (לדף הכתבה »)(Available in English)

אירוע מחאה נגד חוק הלאום התקיים תחת הכותרת "שיעור הערבית הכי גדול בעולם" בכיכר הבימה בתל אביב. האירוע כלל נאומים, שירה ומוסיקה בערבית ובעברית, וכמובן שיעור בערבית מדוברת לקהל הרחב. מאות המפגינים והמפגינות, הערבים והיהודים, שהגיעו לכיכר מחו נגד חוק הלאום, אבל ספציפית נגד שינוי מעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל, משפה מוכרת ורשמית לשפה בעלת מעמד מיוחד ובלתי ברור.
הופק ע"י: | עלה ב: 31/07/2018

מכעיסה אותי מדיניות הממשלה שמנסה לזכות בלגיטימציה מצד המיעוט, בכך שחשוב לה שהמיעוט יקבל את המדינה וחוקיה בהסכמה. אך אותה מדינה לא טורחת להבין שהכרה במדינה חלה ברגע שאותו מיעוט מופלה מצליח לקבל מה שכולם מקבלים, להיות שווים לצד השני, ובמלים עבריות "דרישה למדינה דו-לאומית". ואם נדבר על שוויון, המדינה יכולה להתחיל בהצבת שילוט במרחב באזור שבו יש יותר מ-10% תושבים דוברי שפה ערבית, על פי חוק היא מחויבת להציב שלט בערבית ועברית. הניסיון להעלים את נוכחותה של החברה הערבית והתרבות הערבית נדון לכישלון; הרי גם אם ינסו לשנות או לעברת שמות לרחובות – יישאר הסגנון הערבי הייחודי בבתים העתיקים בהם. תמיד יהיו הוצאות עיתונים בערבית שיכתבו בשפה הערבית, ובטח אמנות ותיאטרון לא יפסיקו לספר מהזיכרון הקולקטיבי של דורות של האוכלוסייה הערבית.

אין ספק שאותו חוק הפוגע במעמדה של השפה הערבית באופן בוטה, פוגע גם ביחסים בין האזרחים הערבים והיהודים הרואים כי מדיניות הממשלה עומדת נגד האינטרסים שלהם לחיות במדינה שיש בה שוויון. וכנגד עשיית הממשלה, ישנו שיפור בנוכחות של השפה הערבית יותר ויותר, יש מוסדות ציבוריים שהוסיפו את השפה לדיבור וגם לכתיבה, באוניברסיטאות, בשדה תעופה, בתחבורה ציבורית, דבר שמצמצם אפליה נגד ערבים ומקדם שוויון בזכויות כבני אדם. מעבר לכך, ישנה פתיחות של אזרחים יהודים בשנים האחרונות ללמידת השפה הערבית (כפי שהתרגלו יהודים בעבר לראות סרט ערבי בשישי בצהריים), ולהפוך אותה לשפה שימושית באופן יומיומי המשמשת בסיטואציות חברתיות בין יהודים לערבים, ומאפשרת התקרבות ביניהם, דבר המעורר שינוי בעמדה היהודית כלפי הערבים. לא משנה באיזו שפה נאמר את זה: קדימה ל"החייאת השפה הערבית".

 

כתבה זו היא חלק מתוצרים שהפיקו משתתפי/ות תוכנית הכשרה לעיתונאים/ות, בהנחיה וליווי של הטלוויזיה החברתית ומדרשת אדם. להרשמה למחזור הבא של התוכנית שיחל ברבעון הראשון של 2019 – צרו קשר

  כתבות ווידאו שחבל לפספס