סיקור |
הרבה השתנה מאז 1967 – כדי לחפש מידע היה צריך ללכת לספרייה, הטלוויזיה הייתה בשחור לבן והערוץ הראשון היה רק בחיתוליו. אך נראה שדבר אחד לא השתנה – ההפגנות נגד הכיבוש. ביום שבת, 30 במאי (2015), יצאו פעילים לציין 48 שנים לכיבוש שנעשה ב-67. שפה: עבריתכתוביות: עברית(לתמלול הכתבה »)
קריינות: הרבה השתנה מאז 1967 – כדי לחפש מידע היה צריך ללכת לספרייה, הטלוויזיה הייתה בשחור לבן והערוץ הראשון היה רק בחיתוליו. אך נראה שדבר אחד לא השתנה – ההפגנות נגד הכיבוש. ביום ראשון 30 במאי, יצאו פעילים לציין 48 שנים לכיבוש שנעשה ב-67. אורלי נוי: אחרי 48 שנים כבר אמרנו את כל מה שניתן לומר על הכיבוש: שהוא משחית, שהוא מצמית, שהוא ממית. אחרי 48 שנים, אנחנו יודעים היטב איך לתאר את הכיבוש. אנחנו רק עוד לא יודעים איך להפסיק להתייחס אליו כגזרת גורל. דניאל: מה שנותן לי תקווה זה האנשים שנמצאים פה והידיעה שדברים יהיו יותר גרועים והיו יותר טובים וכנראה יהיו יותר גרועים שוב אבל כל הזמן יש אנשים שפועלים. עירית: נכון שהקהל הוא חוזר על עצמו, רואים אותו בכל מקום, כמעט אותם אנשים, אבל זה חשוב להשמיע את הקול. דלית באום: אני חושבת שהדרך היחידה לשינוי תצמח מכאן מבפנים, אבל תעזר גם בלחץ בכוח של הלחץ מבחוץ. ענת אילון: אני באמת לא יודעת יותר מה אפשר לעשות. עושים הפגנות מייצגים, הפגנות בשטחים, מנסים לשנות חוקים, נראה לי שרק לחץ בינלאומי מסיבי יכול לשנות את המצב. שחף ויסבן: אני מאוד מקווה שהחרם הבינלאומי יצליח ויכריח את הממשלה שלנו לקבל איזה שהן החלטות שקצת יקלו על הכיבוש או יסיימו אותו לחלוטין. קריינות: בהפגנה נכחו פעילים ותיקים לצד חדשים יותר במאבק נגד הכיבוש. אך נראה שביניהם יש מחלוקת על ההישגים שהושגו עד כה. ענת אילון: הוא נהיה לא אופנתי, איכשהו בשלוש שנים האחרונות אני מרגישה שהוא נהיה עוד פחות, הכיבוש הוא כל הזמן לאנשים נמאס לדבר עליו. יעקב מנור: היו לנו כמה הצלחות, אי אפשר להגיד שלא. הצלחנו לשים את הנושא של הכיבוש על סדר יום כלשהו, גם בארץ וגם בעולם. דניאל: המאבק נגד הכיבוש הוא מרגיש לי הרבה פחות מתוקשר, גם במסגרת המלחמות שקרו ואם זאת הוא נהיה יותר ויותר חשוב ככל שהמצב נהיה יותר ויותר גרוע. דלית באום: התנועה נפתחה לגמרי, היום אנחנו מבינים שאנחנו לא תנועה ישראלית שאנחנו חלק מתנועה שמובלת ע"י פלסטינים. עירית: אני חושבת שהקהל הישראלי מגיע יותר לגם פעילויות וגם הפגנות. שחף ויסבן: היו כמה מלחמות נוראיות מלאות דם בעזה, אני מרגישה שאנשים נהיו יותר לאומניים ויותר פשיסטיים, תכלס השתנה רק לרעה. קריינות: למרות חלוקי הדעות על דבר אחד כולם מסכימים – הכיבוש צריך להסתיים. איימן עודה: בואו נאחל לכיבוש ביום ההולדת ה-48 שלא יחגוג את יום ההולדת הבא. אסור, אסור שיצור מפלצתי זה יחגוג יום הולדת חמישים.
הוספת תגובה לכתבה