מי מתוכם הפלסטיני?

חמישה הרוגים חפים מפשע גבו הפיגועים ביום חמישי האחרון, 19.11.15. "מי מתוכם הפלסטיני?" שאלה אותי אמא שלי והראתה לי את עמוד השער של העיתון "ידיעות אחרונות". בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת. ואז היא הראתה לי שוב. חמש תמונות בעמוד השער, חמישה פרצופים. ארבע תמונות משמאל ואחת נפרדת מימין. מי מתוכם הפלסטיני?

"אולי זו רק אני ששמה לב?" אמא שלי שאלה. אולי. אבל נראה שלפי "ידיעות אחרונות", גם במוות אנחנו נפרדים. הטרור והאלימות פוגעים בכולנו. אנחנו לא נוכל להמשיך לשלוט על עם אחר באופן אלים ולצפות לחיות בשקט ובשלווה. האלימות לא נשארת רק בשטחים. או על פי ידיעות אחרונות: "פיגוע הטרור בצומת הגוש לא הבחין בין דם לדם, בין אם זה צעיר או מבוגר, יהודי או פלסטיני." כולנו עלולים להיפגע אך במותנו יש דם  ששווה יותר ויש דם ששווה פחות.

וקשה לי להחליט איזו אופציה מטרידה יותר, שהמסגור הזה נעשה בכוונה או במקרה. הרי אם מישהו או מישהי מתוך כוונה הפרידו בין תמונותיהם של הקורבנות היהודים לתמונתו של הקורבן הפלסטיני, כנראה שהגזענות העמוקה הזו חדרה עמוק אל תוך המיינסטרים הישראלי, אל עיתון שמשום מה חשבתי שמייצג אותו.

ואם מדובר בטעות, יש בזה משהו מייאש. כי זה אומר שהגזענות כבר בתוכנו, בתת מודע שלנו בצורה כל כך עוצמתית ושהמודעות אליה היא אפסית. מישהו או מישהי במערכת העיתון סידרו את התמונות ולא חשבו לרגע על המשמעות של הדרך שבה הם מציגים את הדברים, בכלל לא שמו לב. וממקום כזה, כל כך לא מודע, איך אפשר להתקדם?

כל עוד נפריד אנחנו בין בני אדם, ניתן לגזענות וללאומנות שבה שטפו לנו את המוח לשלוט בנו, לא יהיה שינוי. אנשים מיואשים יבצעו מעשי רצח בלתי אנושיים, חיילים שלא ידעו שיש אפשרות אחרת ישלחו להרוג. זכויות אדם לא יהיו כאן ובטח שלא שלום.

חמישה הרוגים חפים מפשע גבו הפיגועים ביום חמישי האחרון. ועל מנת שתהיה תקווה שהאלימות הזו תסתיים יום אחד, כדי להזכיר לעצמי מה שפוי, חשוב לי לומר את מה שמבחינתי הוא מובן מאליו, החיים של כולנו שווים. חמישה חפים מפשע נהרגו, בני אדם עם סיפור חיים: עזרא יחיאל שוורץ, שאדי ערפה, יעקוב דון, ראובן אבירם ואהרון יסייב.