אט אט מגלה התקשורת הישראלית מידה כלשהי של התעניינות בסבב השיחות הנוכחי של המשולש האמריקאי-ישראלי-פלשתיני. השבוע ציטטו כמעט כולם שקרי הודיע לפלסטינים כי הכרה בישראל כמדינה יהודית אינה רק עמדה ישראלית, אלא גם עמדתו של הממשל האמריקני.
אז עכשיו אנחנו יודעים, אולי, שהשלום עלול לסתום את הגולל על מדינתו הדמוקרטית של העם היהודי. הפלשתינים נדרשים להכיר בישראל כמדינה יהודית, ואם זה אכן יקרה גם אנחנו נצטרך להכיר בה ככזו. נצטרך להבין שישראל איננה מדינתו של העם היהודי, איננה המדינה שלנו – החיים בה, אלא מדינה יהודית. הבדל סמנטי? לא בטוח.
מצלמות הטלוויזיה גם קלטו את הנשיא פרס מסיר את כתר "המבוגר האחראי" ומעביר אותו לשר החוץ ליברמן. בגלל עריכה אין לדעת אם פרס אמר זאת אחרי שליברמן סיפר שערביי ואדי ערה יהיו חלק ממדינת פלשתין או לפני. פרס היה מבודח משהו כשאמר זאת, את ליברמן זה לא הצחיק. פרס באמת יכול ללכת לנוח. החזון שלו שהחברות העסקיות יעשו כאן שלום הולך ומתממש . תשובה ימכור גז לפלשתינים, סילבן ימכור לירדנים, ולמי לא נשאר? הגז שפעם הרג אותנו- הוא יעשה שלום עלינו. עוד דחקה שהסאטיריקנים יוכלו לעשות ממנה מטעמים שאח"כ ייגנזו כי אסור להשוות. או שאולי פרס צודק. ובעידן בו הכסף קונה הכל, הטייקונים הם אלה שיביאו את הגאולה. בטירוף המזרח-תיכוני, יש מצב שהפרק הזה בעלילה יחתם בצ'קים.
אבל רק שלשום בישיבת הממשלה נפנף שר הביטחון בנתוני ההסתה הפלשתינים נגד ישראל וטען שהבעייה היא שהפלשתינים לא מחנכים לשלום ואנחנו כן. האמנם?
אז עם מה נשארנו בסוף היום שעבר? עם מדינה יהודית, שלא תוכל להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, כמו שכבר הפנמנו. מה יקרה לנו כאן בלי הפלשתינים והערבים? בלי הסודנים והאריתראים? בלי העובדים הזרים? או הבדווים ואפילו הדרוזים כבר לא איתנו בלב שלם.
אז כמו שהיטיב מכולם לבטא זאת הנשיא הראשון שלנו חיים וייצמן: "העם היהודי הוא כמו דשן, כשמפזרים אותו הוא עוזר לחקלאות לצמוח, לעומת זאת, כשמרכזים אותו במקום אחד הוא סתם מסריח."
הוספת תגובה לכתבה