חלפו ימים ספורים מאז הדיון בהצעת חוק עמותות השמאל, שמטרתו להטיל מיסים בגובה 45% על עמותות משיקולי אידיאולוגיה (ולא משיקולי מס) והנה הבוקר – יום א', תועלה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק נוספת, הפעם של ח"כ מירי רגב – הצעת חוק העמותות [סייג לרישום עמותה].
לפי ההצעה – ניתן יהיה למנוע התאגדות של עמותה שאחת ממטרותיה סותרת את הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, זאת בניגוד למצב הנוכחי, שבו החוק אוסר על עמותה לפעול נגד קיומה של המדינה או לשלילת אופייה הדמוקרטי.
כללי המשחק כבר ידועים והשחקנים אף לא זקוקים לחזרות כדי לשחק את המשחק בהצלחה:
פוליטיקאים מהימין – יוזמים הצעות חוק אנטי דמוקרטיות הפוגעות בזכויות האדם, במטרה להגן לכאורה על המדינה, ביטחונה, יהדותה ומורשתה. חבריהם של יוזמי החוק מצידה הימני של המפה, מרגישים שלא בנוח עם הצעת החוק, מבינים את תפקידם במשחק ונעים בחוסר נוחות בכסא.
פוליטיקאים מהשמאל – תוקפים את הגישה של הפוליטיקאים מימין וצועקים "מקארתיזם", כאשר מישהו מניח לידם מיקרופון.
ארגוני ימין – מחייכים ואומרים לעצמם – נו נראה מה הפוליטיקאים האלו כבר יצליחו להשיג.
ארגוני שמאל – שומרים על פרופיל נמוך, ממעטים להתראיין, צוללים מטה ומקווים שהגל הנוכחי יחלוף מעליהם. האגודה לזכויות האזרח עושה סדר כך שיובן לנו שמה שאנו חשים בבטן הוא גם נכון משפטית.
התקשורת – מבינה שאין כאן הצעה שמסוגלת לעבור, אך עושה את תפקידה ומעניקה במה לצדדים השונים.
הפעם, הצעתה של מירי רגב, (כך מסבירים לנו גם באגודה לזכויות האזרח), תלוית פרשנות רחבה: הרי מהו אופייה היהודי של המדינה? ומהי פגיעה באופייה היהודי? האם עמותה שמקדמת תחבורה ציבורית, גם בשבת היא עמותה שפוגעת באופייה היהודי? מי יקבע זאת?
