תמלול הכתבה: מה קורה בדרום הר חברון?
קריאות מתנחלים: בלי הצבא היינו אונסים אתכם, יא בני זונות.
קריאות פלסטינים: אתם לא מתביישים? יא פושעים!
קריינות: בדרום הר חברון, האזור הדרומי ביותר של הגדה המערבית, מפוזרות כ-122 קהילות של רועי צאן וחקלאים, המונות כ-80 אלף תושבים. הקהילות התיישבו במקום בתחילת המאה ה-19 על מנת להיות קרובות לשטחי המרעה והחקלאות שבבעלותן.
עלי עוואד: נולדתי וגדלתי בכפר טובא למשפחת רועי צאן וחקלאים. בבעלות משפחתי כבשים רבים ושטחים רבים של אדמה. למעשה, זהו מקור פרנסתם היחידי. הם מייצרים יוגורט וגבינה, וגם מוכרים את הטלאים. שורשיי בטובא מגיעים עד 200 שנה לאחור. סבי נולד בטובא, וגם הוריו נולדו בטובא, באזור זה. המצב בטובה ב-20 השנה האחרונות לא ממש טוב, בעיקר לאחר הקמתה של חוות מעון בתחילת שנות ה-2000.
קריאות מתנחלים ופלסטינים: יא בני שטן, לכו מפה כבר, לכו. לכו, לכו. יא מניאקים.
עלי עוואד: בתחילת שנה זו, מתיישבי חוות מעון חרגו בעוד אלף דונם לערך ובנו מצפה נוסף. אזורים אלה, שבהם נמצאים עכשיו התושבים, שימשו בעבר כאזורי מרעה עבור הפלסטינים מטובא, אבל עכשיו הם איבדו אותם, והם לא יכולים לרעות שם עוד.
קריינות: המתנחלים ממאחז חוות מעון ומשני המאחזים שהוקמו לאחרונה, מונעים באלימות מרועי הצאן מטובא כניסה לאדמותיהם הפרטיות, וכך משתלטים לאט לאט על כל אדמות הכפר.
קמר משרקי אסעד: מהמאחז יוצאת המון אלימות. יש המון תמונות שאנחנו רואים: רעולי פנים שנכנסים ותוקפים עם אלות ועם אבנים פלסטינים, ומה התוצאה? שהתיקים האלה נסגרים.
קריאות פלסטינים: זורקים אבנים ואומרים לחיילת ללכת. הם זרקו אבן.
קמר משרקי אסעד: לפי המשפט הבין-לאומי, ישראל מחויבת לסדר הציבורי ולביטחונם של תושבים מוגנים, להגן על הקניין שלהם. ברגע שאני לא אוכף באופן סיסטמטי את הצווים שהמנהל האזרחי, שהצבא הוציא כדי להגן על הפלסטינים, בעצם מדובר בשיתוף פעולה. אי אכיפה ואי עמידה בחובותיה של ישראל בתור כובש בתוך השטחים האלה.
קריאות מפגינים: אבל אתה משחק אותה כי יש לך צבא עם נשק.
קריאות מתנחלים: צבא שלנו, יא זונה, צבא שלנו.
קריאות מפגינים: בלי הצבא אתה כלום. אתה כלום בלי הצבא.
קריינות: לאחר שאיבדו את שטחי המרעה שלהם, נאלצו תושבי טובא לרכוש חציר כדי להאכיל את עדריהם. אבל המתנחלים, עם רוח גבית מהצבא והמנהל האזרחי, הגבירו את מעשי האלימות והחלו להגיע גם לתוך הכפרים עצמם כדי להטיל אימה על התושבים.
עלי עוואד: באחד ביוני בתשע וחצי (בערב), כמה ממתנחלי חוות מעון הציתו אש בכמעט 82 ערמות חציר. נגרם נזק רב, והמזון, שאמור היה להספיק לכל השנה, נשרף בתוך שעתיים.
חליל איברהים עוואד: (כשראיתי את השריפה) הרגשתי... פחדתי, חשבתי שאני גמור, כלומר הפסדתי, נחרב ביתי. המתנחלים לקחו לנו את אדמות המרעה, ואז קניתי לכבשים חציר, אך הם לא הסתפקו באדמה ושרפו לנו גם את החציר. כאילו חזרתי לאפס.
עלי עוואד: למשפחתי אין מים, שום דרך לעצור את האש מערמות השחת. הם התקשרו למכבי האש, מכבי האש הגיעו לכאן באיטיות. הדרך נסגרה בידי הצבא.
קריינות: בתחילת שנות ה-80 הכריזה ישראל על השטח של טובא ושל עוד 11 קהילות באזור כעל שטח צבאי סגור, והוציאה צווי גירוש לכל התושבים. כאשר בג"ץ הוציא צווי מניעה נגד הגירוש עד לתום המשפט בעניינם, החלה המדינה להרוס בתים ותשתיות בכפרים, כולל כבישים וצינורות מים, על מנת לגרום לתושבים לעזוב מעצמם.
נטע עמר-שיף: בגדה המערבית חל הדין הבין-לאומי ההומניטרי המנהגי, ישראל מחויבת לו. לזכות לדיור, לזכות לבריאות והזכות לתנועה והזכות לפיתוח, הזכות למים. ברור שבהגדרה יש פה הפרה סיטונאית של זכויות.
קריינות: בהיעדר גישה לתשתיות, חיי התושבים תלויים בהעברת מכליות מים מכפרים אחרים באזור.
עלי עוואד: דודי עסוק 24/7 רק בהבאת המים. מאות כבשים ואנשים שצריכים לשתות כל יום, ואין להם מים מאוחסנים, פרט למים שהטרקטור מביא. זאת אומרת, אם הטרקטור מקולקל, האנשים צמאים. אפילו אם אתה רוצה לחבר צינור רגיל מטוואני לטובא, זה קשה מאוד בגלל נוכחות המתנחלים. טובא סמוכה לטוואני, אבל בשל התרחבות חוות מעון, הדרך התארכה ב-21 ק"מ. צריך לנסוע 21 ק"מ נוספים רק כדי להגיע לצד השני של היישוב.
קמר משרקי אסעד: זה הסיפור של כל הכפרים בשטחים. זאת אומרת, או שהצבא, המדינה מנסה לגרש את האנשים האלה באמצעות הכרזה על אדמות מדינה, באמצעות צווי תפיסה צבאיים, או שזה נעשה על ידי מתנחלים באופן לא רשמי, אבל בהחלט מגובה על ידי חיילים שנמצאים שמה, על ידי נציגי הרשויות שנמצאים, שמעלימים עין.
קריאות מתנחלים: לך, רד מהשביל! רד מהשביל!
נטע עמר-שיף: מבחינת התושבים זה בעצם מאבק על הישרדות, מאבק על נראות. אני מאמינה שהתושבים האלו, שנמצאים שם בזכות ולא בחסד, ימשיכו להישאר שם.
עלי עוואד: תושבי טובא, זו אדמתם, זו האדמה שירשו מהוריהם ואבותיהם, וזה ביתם היחיד. זהותם היא תרבותם, אורח חייהם, המקום שלהם. הם לא רוצים לעזוב את אדמותיהם, הם לא רוצים לעזוב את בתיהם. והם לא רוצים שאף אחד יתערב ויכפה עליהם צווים מזויפים שיפרו את שלוות חייהם הפשוטים.
סוף תמלול הכתבה: מה קורה בדרום הר חברון?
הוספת תגובה לכתבה