"הממשלה אישרה הקמת שני יישובים חדשים בנגב" – זו הכותרת שחזרה על עצמה במרבית העיתונים הישראלים שסיקרו את החלטת הממשלה על הקמת שני היישובים – חירן וכסיף ( YNET, ישראל היוםג'רוזלם פוסט דה מרקר וואלה! ) . מה שלא נמצאה בכותרות רוב העיתונים, אפילו לא בפסקאות הראשונות בכתבות על הנושא, היא פיסת המידע שהקמת היישובים החדשים תביא להריסת הכפר עתיר-אום אל חיראן, גירוש תושביו ונישולם מאדמתם. יש להזכיר כי החלטת הממשלה לא התקבלה בחלל ריק, מאחר והצעת החוק על "הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב" עתידה לעמוד לקריאה שנייה ושלישית במושב הכנסת הזה. משמעותה של הצעת החוק היא הריסת עשרות כפרים בלתי מוכרים ופינויים של כ-30 אלף אזרחים מבתיהם. למעשה, עשרות אלפי אזרחים הולכים לעמוד בפני עתיד דומה לזה של תושבי עתיר-אום אל חירן, כך שהמידע על גורלם נראה אקטואלי מתמיד.
האם המידע הזה חשוב מספיק בשביל להיכלל בכותרת ידיעה המסקרת את החלטת הממשלה? על-פי מרבית העיתונים הישראלים – כנראה שלא. הסיקורים כללו את כמות האוכלוסייה שעתידה לגור ביישובים החדשים, כמה יחידות דיור מיועדות להיבנות, הסברים גיאוגרפיים והסברים על התהליכים הבירוקרטיים שעברו עד לאישור המיוחל. אבל מה עם להכניס סיפור אנושי לעניין? ב YNET דאגו לייצר כתבת עומק מרגשת עם המתיישבים החדשים ביישוב העתידי חירן.
ישראל היום, 11-11-2013
במציאות אחרת ניתן היה לחשוב שעיתונאים יקפצו על המציאה וייצרו כתבה עם סיפור אנושי מרגש – על האזרח העתיד להיות מגורש מביתו זה חמישים שנים לטובת אזרחים אחרים, בעלי מעמד גבוה יותר במדינה. לשלב זאת עם ההתרגשות של האזרחים שעתידים ליישב את אותו מקום (שכבר מיושב) ולנסות לעמת אותם עם מה שהשגת חלומם גורמת לאזרחים אחרים. נראה שהתקשורת הישראלית פספסה הזדמנות לתת לציבור נקודת מבט מעניינת, מאתגרת ומורכבת.
אני מציע לעיתונאים שהולכים לעסוק בנושא הנ"ל שתי שאלות מנחות שיכולות לשמש אותם בעתיד – הראשונה, האם הנגב נמצא בכזו צפיפות אוכלוסין כך שעל מנת להקים ישוב חדש, יש צורך בהריסת ישוב קיים? ושנייה, כיצד מתיישבים הערכים הדמוקרטיים של המדינה עם פינוי בכוח של אוכלוסייה אזרחית (בדואית) לטובת יישובה של אוכלוסייה אזרחית אחרת (יהודית) באותו המקום?
