תמלול הכתבה: על משבר האקלים, עוני ותחלואה
כתבת: לאורך שנים מספרים לנו שהכלכלה משגשגת והצמיחה הכלכלית, מה שקרוי תמ"ג, בעלייה. אז איך זה שהעוני מעמיק, איכות המזון והאוויר נפגעים, וכדור הארץ מראה אותות של מצוקה, נוכח יעדי מדד הצמיחה?
דב חנין: המדד הזה סופר כמה מוצרים החברה מייצרת, אבל הוא לא שואל שאלה הרבה יותר מעניינת: מה המוצרים האלה עושים או לא עושים לבני אדם אמיתיים בחיים שלהם? ולכן המדד הזה הוא מדד שאולי משקף רווחים של בעלי הון, אבל הוא לא משקף חיים של בני אדם.
יעל כהן-פארן: כל מה שסופרים נספר כחיובי. מלחמות מוסיפות לתמ"ג, גירושים מוסיפים לתמ"ג, דברים מזהמים, זיהום, אם יש שם רווח כלכלי, מוסיף לתמ"ג.
חגי לוין: עובדה שאותה תעשייה, היא לא משלמת את המחיר על השימוש במשאבים המתקלים של כדור הארץ, ולכן זה יוצא לנו כאילו כדאי, אבל לא משלמים את המחיר האמיתי, ופשוט לא נוכל להמשיך ככה. כשאנחנו מדברים שוב על המזון התעשייתי, בשלב הייצור שלו יש זיהום, בשלב השינוע שלו.
דב חנין: ישראל, ממשלות ישראל, מתעלמות לגמרי ממשבר האקלים. זה כאילו שמשבר האקלים מתרחש על כוכב אחר. למשבר האקלים יש השלכות מאוד מאוד ברורות על משטר המזון שלנו, למשבר האקלים יש השלכות ברורות על החקלאות שלנו.
חגי לוין: כבר היום אנחנו רואים בארצות הברית, שתוחלת החיים של הגבר הלבן, מתחילה לרדת, כבר הגענו לנקודה של ירידה. אנחנו נראה את זה גם אצלנו בישראל, אם העלייה במחלות שנגרמות מסביבה לא בריאה, כולל המזון הלא בריא.
כתבת: ב-2015 אימצה העצרת הכללית של האו"ם שורה של יעדים לפיתוח בר קיימא, אותם יש להטמיע עד שנת 2030. התכנית, אג'נדה 2030 לפיתוח בר קיימא, כוללת 17 יעדים חברתיים וכלכליים כמו עוני, רעב, בריאות, התחממות עולמית, שוויון מגדרי, מים, אנרגיה, הגנת הסביבה, וצדק חברתי. גם ממשלת ישראל חתמה על אג'נדה 2030, אך ההבטחות על הנייר אינן מגובות במעשים.
יעל פארן-כהן: היום, אין את הראייה הזאת. היום, שטחי חקלאות לבנייה, החקלאים שיחפשו עבודה אחרת, אנחנו נייבא את הכול, נוריד מכסים, זאת המדיניות. אין לה שום קשר למציאות בשטח, של משבר האקלים.
דב חנין: במקום ליצור מצב שבו המזונות הבריאים הם מסובסדים וזולים לתועלת הציבור, במציאות המצב הוא הפוך. האנשים העניים בעצם נשענים על מזונות לא בריאים, כי המזונות הלא בריאים הם גם זולים יותר. וזה תוצאה של מדיניות ממשלתית מאוד מאוד בעייתית.
יעל פארן- כהן: אנחנו רואים את זה כל הזמן. כשבאה מדיניות שרוצה לפקח על איכות מזון, על כמות סוכר, כמות מלח, כמות שומן, כדי להטיב את איכות המזון והתזונה של אזרחי ישראל, באות החברות הגדולות, באות חברות בינלאומיות, תאגידים בינלאומיים, ומטילים את כל כובד משקלם.
חגי לוין: חברות המזון באופן ציני, מנצלות את החולשה הזאת, ומשווקות באופן ייעודי, ממש באופן מכוון, דווקא לאותו פלח אוכלוסייה העני ביותר. רואים אצלם הרבה יותר מחלות שקשורות לצריכה של אותו מזון מזיק, השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם. היכולת שלהם כמובן גם לטפל באותם מצבים היא חלשה יותר, לקבל טיפול רפואי הולם, וזה באמת מגדיל את הפערים החברתיים.
כתבת: קיימים פתרונות להזנה בריאה של כלל האוכלוסייה, כמו חקלאות אורגנית, גינות קהילתיות, יערות מאכל, חקלאות עירונית, והגברת המזון מהצומח. כל אלו יכולים לספק מענה למשבר הביטחון התזונתי. הממשלה אינה פועלת לקדמם מפני שהם לא מבטאים צמיחה כלכלית בטווח הקצר.
תמי צרי: הקמתי את "עץ בעיר" כאתר אינטרנט לשיתוף מידע בנושאים של אקלוגויה עירונית, ובעצם מהרגע הראשון הנושא של תזונה היה מאוד מרכזי בחקר והפצת הידע. אנחנו גם קונים בשוק, אבל בעיקר מבססים את הקניות שלנו על ירקות ופירות ממקורות ידועים, חקלאים שאנחנו מכירים באופן אישי, שמגדלים בצורה לא רק אורגנית, אלא גם אקולוגית.
חגי לוין: ככל שאנחנו עוסקים יותר בחומרי הגלם, אם מגדלים אותם בעצמנו או קונים את חומרי הגלם, ומכינים לעצמנו את המזון, ככה המזון שלנו בריא יותר, בדרך כלל טעים יותר, סביבתי יותר, וגם בדרך כלל כלכלי יותר.
תמי צרי: אז אין שום תמיכה בגידול מזון בצורה משמעותית. יש תמיכה יפה מאוד של עיריית תל אביב בגינות קהילתיות, ממצב של לפני 12 שנים כשהתחלנו את "עץ בהיר" ואמרנו, "מה, רק גינה קהילתית אחת בתל אביב", הייתה גינה בפלורנטין. היום אני לא יודעת, אני חושבת שיש כבר 40 גינות. אבל אם בודקים את המצב של הגינות, אז רואים שהם ברמות כאלה או אחרות של טיפוח, ופעמים רבות גינה שלמה נשענת על עבודה של פעיל אחד או פעילה אחת שהיא משוגעת לדבר. אנחנו עדיין תלויים באדמה, וכדאי שנתחיל להבין איך היא עובדת, ושנדע איך לטפח אותה, כדי שיהיה לנו מה לאכול.
דב חנין: אנחנו לא רוצים משק מזון שיהיה מבוסס רק על ייבוא מארצות אחרות. אנחנו צריכים חקלאות מגוונת, שנותנת לנו מגוון של מזונות, מגוון של מוצרים חקלאיים, שיאפשרו לנו לאכול טוב ולחיות טוב.
כתבת: על פי ה-IPCC, הפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים, נשארו 11 שנים עד נקודת האל חזור של משבר האקלים. נקודה במשבר המזון היא בעיה מוחשית, אקוטית, וערת אסון. בעקבות כך, כמיליון וחצי בני נוער ב-120 מדינות מחו והכריזו על שביתה עם דרישות מאוד מפורטות.
זואי ספיר: אנחנו דורשים מממשלת ישראל להגיע עד שנת 2030 ל-100% אנרגיה מתחדשת. כרגע הם דורשים 17%, 17% לא הולך לעזור בכלום! אנחנו דורשים ממשרד החינוך לעשות תכנית לימודים מאוד מסודרת, מכיתה א' ועד כיתה יב' שתסביר לילדים מה הם צריכים לעשות, מה זה משבר האקלים.
אריאל בן ציון: יש לנו כבר עכשיו הצעות ופתרונות איך לעצור את המשבר הזה. אם אנחנו לא נשמע לזה, אנחנו פשוט נפגע בעצמנו.
סוף תמלול הכתבה: על משבר האקלים, עוני ותחלואה
קיצור תולדות הצמיחה -מאת רון גולדרינג
בכל עת שמוצעת אלטרנטיבה למדיניות הכלכלית של הממשלה, היא נפסלת כ-"פוגעת בצמיחה". איש אינו שואל אם מדד הצמיחה ראוי לשמש כעמוד האש של המדיניות החברתית כלכלית.
בשנת 1930 ביקש הקונגרס האמריקאי מפרופסור סיימון קוזנץ לפתח מערכת חשבונאות לאומית לארצות הברית. לאחר שבע שנות עבודה הציג צוותו של קוזנץ לקונגרס דו"ח המתווה את שיטת החישוב של התמ"ג. לימים זכה קוזנץ בפרס נובל על עבודתו זו ומאז ועד היום משמשים התמ"ג ונגזרתו הצמיחה קריטריון עיקרי, לעיתים בלעדי, בקביעת מדיניות מקרו-כלכלית במדינות רבות.
על גאונותו של קוזנץ מסכימים כלכלנים וקובעי מדיניות רבים אולם מעטים מהם שמים לב לאזהרותיו משימוש לא נאות בכלים אלה. כבר בדווח הראשון שהציג לקונגרס בשנת 1934 טען קוזנץ כי על רווחתה של אומה לא ניתן להסיק ממדד של הכנסה לאומית. בהזדמנות אחרת אמר כי יש להבחין בין שיעור הצמיחה ואיכותה, בין עלויות ותמורות, ובין הטווח הקצר והטווח הארוך.
מדידת הצמיחה עוסקת בכימות שירותים וסחורות אולם מתעלמת מנזקים שאינם נובעים מפעילות עסקית כנגד חשבונית. שאיבת מים עודפת על ידי חברה פרטית בהיקף של מיליון ש"ח, באופן הגורם להמלחת אקוות החוף ולנזק של עשרות מיליוני ש"ח תורמת למדד הצמיחה המקובל פעמיים, פעם אחת באמצעות הספקת המים בשיעור מיליון ש"ח ופעם נוספת באמצעות יצירת עבודה לחברה קבלנית שתספק שירותי הפחתת מליחות המים באקווה. האפשרות לייחס לחברת המים תרומה שלילית לצמיחה בעקבות הנזק שגרמה אינה קיימת במסגרת מדד הצמיחה המקובל.
לנזקים כגון שחיקה של כביש, קורוזיה בצנרת מים, הרס מכונית, או פגיעה באדם בתאונת דרכים אין כל ביטוי כפגיעה בצמיחה. אך אם יתוקן הכביש, יוחלף הצינור וינתן טיפול לאדם, וכל זאת כנגד חשבוניות, תופיע תרומה לצמיחה. בטווח הארוך תמנע תחזוקה נאותה של תשתית קריסת מערכות שתפגע בתמ"ג, אך בטווח המיידי לא יהיה לכך כל ביטוי במדד הצמיחה שאינו משקלל נתון כמו פחת.
גם הקשר בין איכות חייהם של תושבי המדינה ובין הצמיחה הוא מקרי. לפי ההתיחסות המקובלת בתקשורת ובקרב מקבלי ההחלטות ניתן לחשוב כי הצמיחה היא חיובית, כיוון שכאשר יש פירות, יש מה לחלק לציבור. בפועל, מראה הניסיון לעתים קרובות את ההיפך. מדינת ישראל הפגינה צמיחה יפה לאורך השנים, אולם במקביל העמיקו הפערים החברתיים ואי השוויון לרמה שהיא כיום בין הגבוהות מבין המדינות המפותחות. מדידת צמיחה בדרך המקובלת אינה מתייחסת לאופן החלוקה, כך שהמדד נותר זהה במעבר ממצב שבו פירות הצמיחה מגיעים כולם לאחוזון יחיד למצב שבו הם מתחלקים באופן שוויוני.
עבודות רבות נעשו כדי לבדוק את הקשר בין צמיחה, סביבה, איכות חיים ורווחה חברתית. חלקן טוענות שאין עוד מקום לצמיחה במדינות העשירות בשל העקה הסביבתית הקיימת, וחלקן מצביעות על סתירה מהותית בין צמיחה בלתי מוגבלת לעולם מוגבל. טענות אלה הגיעו גם לפוליטיקה ואפילו למדינאי לא מהפכני כנשיא צרפת, סרקוזי, אשר מינה ועדה לגיבוש מדדים חלופיים למדד הצמיחה. דו"ח הועדה, שהוגש לידיו בשנת 2009 על ידי שני חתני פרס הנובל ג'וזף סטיגליץ ואמרטיה סן, מבקר את מה שהם מגדירים 'הפטישיזם של התמ"ג'. לאחר הגשתו קבע סטיגליץ כי הכלכלה שלנו נועדה להגדיל את רווחתנו, והיא איננה מטרה לעצמה.
יעדי צמיחה מוגדרים היום לא רק כמטרה לעצמה, אלא אף כמטרת על למטרות אחרות המצדיקה פגיעה באוכלוסיה. קובעי המדיניות בישראל מדברים על שיפור תשתיות לטובת הצמיחה או על שיפור החינוך לטובת הצמיחה, אך גם על פגיעה בסביבה לטובת הצמיחה או הפרטה לטובת הצמיחה.
סיימון קוזנץ נפטר בשנת 1985. הוא לימד את הכלכלנים מהו התמ"ג ומהי צמיחה. הם למדו היטב למדוד אותם. הוא גם הזהירם משימוש לא נכון בכלים אלה, אולם אזהרתו נשכחה.