הגיע הזמן להתעורר ולפעול נגד העוולה הנוראית שמצמיחה בית והתחלה עבור משפחה אחת, ועבור משפחה אחרת מסמלת את הטרגדיה והסוף.
לואיז גומז, אזרח פרו בן 32, שעבד כאן בבניין נהרג החודש וכמוהו גם צ'ין ז'ונג בן 38, שהגיע מסין ודוד יגודייב אזרח ישראלי בן 59, שאיבד את חייו באחד מרבי הקומות הענקיים שנבנים כאן באופן מסחרר. באופן טראגי, השלושה מצטרפים לרשימה ארוכה של 15 פועלים שמתו רק השנה, רובם פלסטינים. דם הפועלים שמתערבב יחדיו בגלל הפקרות המדינה, מתנקז לכאב שבו הלאום כבר לא רלוונטי. תפקידם כפועלים מוחק דגלים של מדינות בדמם. דם שמהווה את השלד של כל אותם מגדלי יוקרה ובנייני ענק שנבנים על בסיס הכאב של המשפחות, הילדים, הנשים, והקרובים שהאנשים האלו הותירו לבד.
משמרת מחאה בתל אביב (25/5/2018)
ביום שישי האחרון (25/5/2108), התקיימה בתל אביב משמרת מחאה בסמוך לאתר הבנייה שבו נהרג לואיז גומז. עמדנו ברחוב בגין בת"א בסמוך לאתר שבו לואיז גומז נפל מפיגום, מגובה של עשרות מטרים למותו. בין האנשים שלקחו חלק, בלט איתן קלינסקי, פעיל חברתי ותיק פנסיונר בן 81 ומורה לתנ"ך בגמלאות. הוא החזיק שלט עליו כתוב "הון שלטון – עובדים לאבדון". איתן הגיע כדי למחות על עוצמת הפער בין הערכים היהודים שלימד, כמו קדושת החיים, ובין הפרקטיקה במציאות שבה ערך חיי אדם חסרת כל ערך.
איתן קלינסקי במהלך משמרת מחאה בת"א (25/5/2018)
איתן קלינסקי: "זה בלתי אפשרי שקדושת החיים היא ערך ספרותי, בבחינת הבגרות שנערכה רק אתמול. זאת הייתה השאלה הראשונה ששאלו את התלמידים שנגשו לבחינה – להביא דוגמאות לכך שקדושת החיים זה הערך המוביל במקרא. שלושה פועלים שנהרגים כל חודש זה צד אחד של החיים, ומאידך, יחפשו בגבהים הספרותיים תשובה נכונה לבחינת הבגרות על קדושת החיים? אני לא צריך את זה בדוגמה גבוהה, זה צרך להגיע במציאות החיים היום יומית".
שוחחתי עם איתן על תפילת שמונה עשרה והפער בינה ובין המציאות. קלינסקי: "כל תפילת שמונה עשרה שאדם מתפלל בבוקר היא ביטוי לקדושת החיים, איפה הביטוי לקדושת החיים שמתפללים בבוקר ועוצמת הפער בחיים היום יומיים? איזה שר בממשלה שמתפלל בבוקר תפילת שמונה עשרה זה באמת אכפת לו שכל חודש שלושה פועלים מתים?".
דחיל אבו זד, יו"ר סיעת חד"ש בהסתדרות ויו"ר האגף לקידום שוויון סיפר "מתחילת השנה נהרגו 15 אנשים, 15 קורבנות שיש להם משפחה וקרובים. ברגע שפועל כזה נהרג, נחרב עולמם של בני המשפחה". אבו זד סיפר על המאבק בתאונות העבודה בכנסת, בהסתדרות ובקהילה, "חשוב לנו להסביר לאנשים על הטרגדיה הזאת, לנסות לעצור את הזוועה המתמשכת. אנחנו לא נשתוק כל עוד המגמה היא שהאחריות על התאונות היא של הקורבנות".
על הצעדים הבאים של המחאה סיפר אבו זד "בקרוב נקיים הפגנה גדולה בחיפה או בנצרת. לכל אחד מהאנשים יש תפקיד בעניין הזה, אין ניטרליות, כל אחד חייב לנקוט עמדה". אבו זד הפנה אצבע מאשימה כלפי המדינה בנוגע לאחריות למצב "אנחנו מאשימים קודם כל את הממשלה ומשרד העבודה והרווחה שלא מספקים מספר מתאים והולם של פקחי עבודה על אתרי הבנייה השונים – 18 מפקחים על יותר מ13,000 אתרי בנייה. הבעיה היא באכיפה".
אבו זד הוסיף: "יש לציין שרוב העובדים בבניין הם מהשכבות החלשות והמוחלשות, ערבים ועובדים זרים. 19% מכוח העבודה בחברה הערבית מועסקים בבניין. מתוך 15 הפועלים שמתו השנה – 11 הם ערבים". אבו זד המשיך והצביע על הנתונים הקשים באתרי הבניין: "תאונות העבודה בישראל קורות פי 7 יותר מבריטניה, ופי 2 יותר מהממוצע בOECD- . בטבלת התאונות באתרי הבנייה ממוקמות רק קפריסין וברזיל לפני ישראל, זה מצב בלתי יאומן". אבו זד סיכם ואמר: "אנחנו יודעים שהדרך ארוכה, אבל אנחנו לא נפסיק, אנחנו נמשיך".
בזמן שפועלי הבניין ממשיכים ליפול למותם באופן רשלני ונפשע, ממשיכה מדינת ישראל להתעלם מהמצב הקשה באתרי הבנייה השונים. אכיפה מינימלית, תנאים רעועים ובלתי אנושיים, ומספר פקחים העומד על 18 בכל הארץ, האמורים לאכוף את תנאי העבודה ב-13,000 אתרים שונים, מעיד על זלזול, ציניות וחוסר אכפתיות זועק לשמיים בכל הנוגע לחיי אדם.
חברות הבנייה השונות ממשיכות לייצר סלוגנים מחויכים ואופטימיים כמו "יוצרים סביבת חיים בנות-קיימא, בארץ ובעולם" ו "Life Cycle – בנייה". בינתיים, ממשיכים ליפול הפועלים למותם ובדמם יוצרים את השלד והבסיס לבניינים עליהם מתנוססות תמונות מחויכות. הגיע הזמן להתעורר ולפעול נגד העוולה הנוראית שמצמיחה בית והתחלה עבור משפחה אחת, ועבור משפחה אחרת מסמלת את הטרגדיה והסוף.
הוספת תגובה לכתבה