מרכז אדוה מפרסם היום, 01.05.16, את הדו"ח השנתי שלו: "עובדים, מעסיקים וחלוקת עוגת ההכנסה הלאומית 2015".
מלבד ענפי ייצוא שבראשם ההיי טק, פריון העבודה בישראל הוא מן הנמוכים בארצות ארגון ה-OECD. מנסים להסביר זאת בדרכים שונות, כמו רמה נמוכה של הון לעובד, הוצאה ביטחונית גבוהה, משקל גבוה של עובדים צעירים שלא צברו ניסיון ופעילות כלכלית "בשחור".
הדו"ח של מרכז אדוה מציע הסבר בסיסי יותר למצב: המדיניות העקבית של סיוע למעסיקים באמצעות הוזלת עלות העבודה. במרכז אדוה מסבירים כי ישראל "מצטיינת" בשיעור גבוה של שכירים המועסקים בשכר נמוך. שכר נמוך משקף השקעה מעטה בעובדות ובעובדים – בהכשרה מקצועית, בתנאי העסקה, במיכון, ומכאן פריון נמוך. "נראה שרק המנהלים הבכירים בישראל ניחנים בפריון גבוה, אם לשפוט על פי גובה התגמול שלהם", נמסר ממרכז אדוה.
- צפו בכתבה על מאבקן של עובדות ניקיון למען העסקה ישירה:
ישראל גם "מצטיינת" בשיעור גבוה של עובדים ועובדות זרים, המועסקים בשכר נמוך ובתנאים ירודים, בהרבה מקרים כתחליף זול להשקעה במיכון ובאוטומציה, המאפשרים פריון גבוה יותר. שיעור ההשתתפות של נשים ישראליות במשק גדל בעשורים האחרונים, עם זאת 36% מהן קיבלו ב-2014 שכר נמוך. נתון זה מרמז על תעסוקה שאינה מצריכה השכלה או הכשרה מקצועית קודמת, ומכאן פריון נמוך.
עוד נושא המוזכר בדו"ח הוא הקיטון בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית. בשנת 2015, חלקם עמד על 57% – השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2000, אז הוא עמד על 65%. תהליך הקיטון הזה התרחש במרבית הארצות החברות ב-OECD. עם זאת, הנסיבות שביסוד התהליך שונות במידה מסוימת מארץ לארץ וההתמודדות עם התוצאות היא במידה רבה משימה של כל ארץ בנפרד. התוצאה עלולה להיות פגיעה ארוכת טווח בפריון: עובדים ועובדות "זולים" הם עובדים שאינם מצריכים הדרכה והכשרה מקצועית, ואילו הם עצמם אינם יכולים להשקיע בהשכלה של ילדיהם, בוודאי לא כאשר המדיניות התקציבית מבוססת על העברה של האחריות לממן שירותים חברתיים מהמדינה אל האזרחים. האם הפריון בדור הבא יהיה אף נמוך יותר?
כאמור, הדו"ח עוסק בנושא של עובדים זרים המהווים מרכיב קבע בכוח העבודה הישראלי. עובדים משטחי הרשות הפלסטינית הם חלק אינטגרלי מכוח העבודה הישראלי מאז 1967. מאז האינתיפאדה הראשונה, נכללים בכוח העבודה גם עובדים הקרויים "עובדים זרים". אף על פי כן, התפיסה הרווחת היא שמדובר בתופעות זמניות. לטענת מרכז אדוה, מדינת ישראל מתכחשת לחלק המשמעותי של אותם עובדים זרים בכוח העבודה וממשיכה להילחם בתופעה בידה האחת ולעודד אותה בידה השנייה. הממשלה מסרבת להכריע בין שתי אפשרויות: האפשרות הראשונה היא להכיר בחיוניותם של עובדים לא ישראלים לכלכלה הישראלית ולהשוות את זכויותיהם ומעמדם לאלה של עובדים ישראליים. האפשרות השנייה היא להשקיע בתכנית ארוכת טווח להאצה טכנולוגית של ענפי הבניין והחקלאות שתצמצם את ההסתמכות על כוח אדם זול ולבנות מערך סיעודי חלופי בתנאים בהם ניתן להעסיק ישראלים.
בנוגע לעובדים מהרשות הפלסטינית, נטען בדו"ח כי העסקתם משרתת רק בטווח הקצר את המעסיקים הישראלים המקבלים כוח עבודה זמין וזול, ואת הכלכלה הפלסטינית, הנהנית מהשכר שהם מייבאים עמם. בטווח ארוך התופעה פוגעת בשני הצדדים: ביכולת של הפלסטינים לפתח ולקיים משק עצמאי ובעובדים מקומיים בישראל וברמת הפריון של המשק הישראלי.
עם תום שלושה עשורים של הוזלת עלות העבודה, הגיע הזמן לשנות כיוון – כך טוענים מחברי הדו"ח. העלאה של פריון העבודה בישראל מחייבת, בין היתר, מעבר למדיניות שכר נדיבה ושוויונית יותר וגם הגדלה של חלקה של המדינה במימון שירותים חברתיים, כולל בהשכלה ובהכשרה מקצועית.
הוספת תגובה לכתבה