דעה על סדר היום |

מפרשת דיר יאסין לירי בראשו של הדוקר בחברון

חברה נכתב על ידי

אתמול (9 באפריל), מלאו 68 שנה לפרשת דיר יאסין. דיר יאסין היה כפר פלסטיני סמוך לירושלים (כיום כפר שאול), שנכבש ע"י הלח"י והאצ"ל ב-9 באפריל 1948 במסגרת מבצע נחשון. במהלך כיבוש הכפר נהרגו מעל למאה נשים, גברים, ילדים וזקנים – תושבי הכפר. למול הגרסה הפלסטינית הטוענת שמדובר בטבח שהונע משנאה ותאוות נקמה, עומד הנרטיב של הזרם המרכזי בישראל שמתאר קרב נוסף והכרחי בשרשרת הקרבות של מלחמת העצמאות.

מקריאה של מסמכים ועדויות של האצ"ל המתנערים מהטבח, ובמקביל של חוקרים והיסטוריונים המחזקים את הטענה לטבח – אי אפשר שלא להיזכר במקרה השנוי במחלוקת של ימינו אנו – ירי החייל בראשו של המחבל בחברון כשהוא שרוע על הרצפה ואינו מהווה סכנה.

בשני המקרים העובדות ברורות ומתועדות (הטכנולוגיה של ימנו אפשרה לעובדות להתפרץ ברשת בתוך דקות, אך עדויות חיילים, מפקדים ופלסטינים בפרשת דיר יאסין לא משאירים מקום לספק).
בשני המקרים ההרג הונע מרצון לנקום והמרחב הציבורי-פוליטי אפשר ונירמל את המקרה.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

בשני המקרים הזרם המרכזי והשולט גינה את האירוע: במקרה של החייל בחברון – בכירים בצה"ל לרבות שר הביטחון יעלון. בפרשת דיר יאסין – לדוגמא הסוכנות היהודית שלחה מברק תנחומים למלך עבדאללה, שבו נכתב: "הסוכנות היהודית גינתה בחריפות את תקרית דיר יאסין שבוצעה על ידי ארגונים יהודיים פורשים, והגדירה אותה כמעשה ברוטלי וברברי שאינו מתיישב עם רוח העם היהודי ועם מסורתו ומורשתו התרבותיים".

בשני המקרים הפעולה נועדה ליצור הפחדה – במקרה של חברון – להרתיע פלסטינים מלבצע פיגועים כי הם לא יצאו מהם בחיים. במקרה של דיר יאסין האירוע היה מכונן מכיוון שהוא עודד את פלסטינים המתגוררים בכפרים סמוכים לברוח, מפחד שהטבח הבא עלול להיות כלפיהם.

בשני המקרים התוקפים מנסים להצטייר כאנושיים – המקרה בחברון – מפקדי צה"ל מסבירים בתקשורת כמה החיילים מתודרכים לפעול אחרת מהאופן שנהג החייל. עוד בטרם המקרה התקיים דיון ציבורי בנושא הגשת טיפול רפואי בשטח לפי חומרת הפציעה ללא קשר לזהות הפגוע. בדיר יאסין ישנם עדויות על תדרוך הכוחות שם נאמר במפורש לא לפגוע בנשים וילדים ואף היה ניסיון של זחלם שיצא עם מגפון כדי להתריע את התושבים על התקיפה, כדי שינוסו על נפשם (בדיעבד הזחלם נתקע וההתרעה לא הייתה אפקטיבית).

אפשר להמשיך ולמצוא נקודות השוואה נוספות בין המקרים, אך הדבר החשוב הוא, שבשני המקרים הייתה אווירה ציבורית-פוליטית שאפשרה את המעשים. בשני המקרים יש דיסוננס (קוגנטיבי) – סתירה בין אמונות וערכים לבין הפעולה בפועל והניסיון להצדיק אותה בקרב הזרם המרכזי.

שהות בתודעה כוזבת, התבצרות בעמדות, ללא הכרה בעוול שנעשה, ללא לקיחת אחריות – לא יאפשרו לשני העמים להיחלץ בשלום מסכסוך רב-השנים.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

  כתבות ווידאו שחבל לפספס