הם מזדעזעים עמוקות מספר הלימוד החדש באזרחות, "להיות אזרחים בישראל". הן מתמלאות בחלחלה מכך שמקצוע האזרחות מאבד מהביקורתיות שלו, הופך להיות יהודי יותר, סובלני פחות, דמוקרטי פחות. הם מופתעים שרצח רבין מיוחס לכשל אבטחתי, שמטשטשים את ההסתה. הם מדברים על פחד מתלמידים ביקורתיים, על פגיעה במהות המקצוע, בחופש, בדמוקרטיה ובאיזון בינה לבין היהדות. מקצוע האזרחות הפך פתאום למעוז הדמוקרטיה בתוך תוכנית הלימודים, למקצוע שצריך להציל את מהותו מפני מי שמנסים לזהם אותה בלאומנות ובכפייה דתית.
ואני שואלת – איפה הייתן/ם עד עכשיו? עד היום מקצוע האזרחות אכן היווה הכנה מהותית לחיים אזרחיים? אם כן, ככל הנראה פספסתי אותה.
מדינה יהודית ודמוקרטית זה ערך שייהרג בל יעבור. חופש הביטוי כולל את האפשרות לתת ביטוי לכל הדעות, גם אם הן שגויות. ישנם טיעונים רבים המאפשרים לבחון ולהצדיק את קיומה של מדינת הלאום היהודי תוך שמירה על הגדרתה החוקתית כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה מה שאני למדתי בשיעורי האזרחות.
לימודי האזרחות מדברים בלי סוף על איזונים, על סטטוס קוו בין יהודים לחילונים, על הסכמה רחבה ככל האפשר על המכנה המשותף שמאפשר לנו לחיות ביחד.
לימודי האזרחות הן דגל המיינסטרים והמרכז ימין. את תוכנית הלימודים באזרחות עיצבו האנשים ה"שפויים", המתנגדים "לקיצונים משני הצדדים". הן הסמל למהוגנות ולדרך שבה דעות פוליטיות אמורות להיראות. צביון יהודי אבל אופי דמוקרטי. כן למחאה, אבל רק בדרכים ה"מקובלות". יש לנו חופש ביטויי. חובתנו הדמוקרטית היא לבקר את השלטון ולעקוב אחרי מעשיו, הרי הוא פועל בשבילנו. אנחנו פשוט לא מאמינות בביקורת על הצבא, או על הכיבוש. אין לנו מה לומר עליהם. ואם הדיון הזה לא קיים כנראה שאין בו צורך. מספיק שהתלמידות יכתבו במחברת על החשיבות של חופש ושל ביקורת נוקבת.
השיח של השמאל הרדיקלי נמצא בשוליים, אם בכלל, בשיעורי האזרחות. על הכיבוש ועל הפרות זכויות האדם בשטחים לא תשמעו. על אוכלוסייה שנשלטת על ידי צבא תדברו כמה שפחות בשיעורי האזרחות, לפחות כל עוד זה תלוי במשרד החינוך, בחוברות האזרחות או במורה הממוצע. במקומם תדברו על הזכות לדבר, על הזכות להפגין, על חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. על זכויות האדם והאזרח. על חופש דת ועל חופש מדת.
הדבר האחרון שהכין אותי לכל מה שאני מעריכה בחיים האזרחיים הוא מקצוע האזרחות. ההפגנות של השמאל הנערכות מדי שבוע, הכתיבה וההתבטאויות הנוקבות, ההתנגדות והקריאות לפעולה – כל אלה שוליים בעייתיים כל עוד זה תלוי בשיעורי האזרחות. את הסרבנות ואת העבריינות האידיאולוגית צריך להוקיע, גם אם אפשר להעריך את הנחישות של אלו הנוקטות בפעולות אלה, כי הן מסכנות את שלטון החוק שמאפשר לנו לחיות יחד במדינה אחת.
הם מזועזעים מהדגש על היהדות על חשבון הדמוקרטיה בספר הלימוד החדש אך מה שמזעזע היא הנחת המוצא שמוחדרת לתלמידות ולתלמידים שהשילוב הזה, יהודית ודמוקרטית, הוא האופטימלי והטבעי ורק צריך למצוא את האיזון הנכון. מה שמזעזע הוא שבמקצוע שאכן אמור ללמד אותך להיות אזרחית חופשייה, מוצגות לך דעות פוליטיות כאילו היו אמיתות שאין לערער עליהן.
לתקן את ספר האזרחות החדש ולשכתב אותו על טהרת רעיון המדינה היהודית והדמוקרטית, הסטטוס קוו והשמירה על המצב הקיים, לא יעזור לילדות ולילדים להפוך לאזרחים ביקורתיים יותר. לימודי האזרחות זקוקים לשינוי מהותי ועמוק.
אפשר להירגע ולנשום עמוק, שיעורי האזרחות אינם בסכנה לאבד את הביקורתיות, היא כבר מזמן לא שם.
בתמונה: מחאה אזרחית לתמיכה בסרבנית מצפון, אחת המחאות שככל הנראה לא יקבלו ביטוי בשיעורי אזרחות.
הוספת תגובה לכתבה