דעה על סדר היום |

מתי קיבלת את הרובה?

חברה נכתב על ידי

שלום לך, ילדה עם רובה, את שהולבשת במדים והועמדת בשורה השנייה בצד, בין חבריך לגן. צעדת בקצב והצדעת לקול מחיאות הכפיים של ההורים במסיבת יום העצמאות. את רצית להכין את משלוח המנות הכי גדול בכיתה. עטפת את הממתקים בנייר צבעוני. ילד גדול אחד עבר בין הכיתות ואסף שקל חינוכי, את הבאת שלושה שקלים. בכלל לא ידעת מה זה שקל חינוכי ובכל זאת נתת.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נלחצת כאשר שכחת את הפרח בכיתה, הבנות אמרו שאת בכיינית. קראת ספר בכל יום שלישי על הכורסא הנוחה בספריה, מתחת לתמונותיהם של חללי צה"ל בוגרי בית הספר.

בחוברת מורשת הודפסה השאלה: מה למדת מהחיילים שנהרגו במלחמות ישראל?
ואת ענית בכתב קטן ומסודר. למדת מה זה אומץ וגבורה. חשת הכרת טובה כלפי האנשים שהקריבו את חייהם למענך ולמען המדינה שלך. למדת מהי מסירות ומה זה אומר הקרבה.

והפעם את הופעת ביום הזיכרון, את כבר גדולה. לבשת חולצה שחורה והדבקת עליה מדבקה של פרח. עשית לילדה שלידך צמה סינית. הפעם עמדת בשורה הראשונה. כבר לא בכית, היה לך פרצוף רציני, חשוב, כשרקדת.

שלום לך, את שעברת בכל בוקר במסדרון בית הספר, ליד הפוסטר שמסביר על הצו הראשון. ילדה בתוך דגל, צועדת על פסי הרכבת בפולין. חזרת הביתה וסיפרת בדיון בכיתה איך התרגשת כשעמדתם ביער. אמרת שההיסטוריה לא תחזור על עצמה ושאנחנו חייבים להיות חזקים. אי אפשר להבין אם לא היית שם.

השגת נתונים מעולים, קב"א ודפ"ר בשמיים. נסעת באוטובוסים למיונים. קיווית להיות מדריכה בחיל האוויר, אתן יודעות למה.

שלום לך, את ששובצת למודיעין, קיבלת תפקיד לא רע. ללשכת הגיוס ליוו אותך המשפחה, סבתא והחברים. הצטלמתם לפייסבוק ואבא כתב סטטוס מרגש על איך שגדלת. אחותך פרסמה תמונת לפני ואחרי. לקחת תיק גב לא גדול מדי, את לא כמו הבנות ההזויות עם המזוודות.

מתוך הפגנת התמיכה בסרבנית המצפון תאיר קמינר, 10.01.16.

מתוך הפגנת התמיכה בסרבנית המצפון תאיר קמינר, 10.01.16.

מתי קיבלת את הרובה, ילדה? רק היום, בטירונות, או שכבר באותו היום בגן?

שלום לכן/ם, מחנכות ומחנכים. מתי החלטתם לתת לה את הרובה? בבית הספר? בגן? אולי הוא היה רשום על שמה מאז אותה בדיקת אולטרה סאונד ראשונה שעברה אימה. מתי אתם ואתן, שקוראים לעצמכם אנשי חינוך, החלטתם להעניק לילדה את היכולת להרוג בלחיצת כפתור? מתי לקחתן על עצמכן למנוע ממנה באופן שיטתי לאורך כל חייה את הזכות לבחור?

אבל את לא נקייה לחלוטין מאחריות, ילדה עם רובה, את חכמה מדי. אם רק היית מסתכלת ימינה ושמאלה במקום לכתוב תשובות מסודרות במחברת.

שלום לך, את שלא באמת ידעת שאפשר לסרב והלכת בחיוך אל תוך שנתיים של אלימות, מיליטנטיות והפרת זכויות אדם. את בכלל תראי את כל אלה מהמשרד בבסיס? האם תוכלי לשאול את עצמך מה את עושה שם בכלל? את בעצמך תהיי הידיים הפועלות של מנגנון האלימות והכיבוש, גם בזמן שמירה וגם בזמן תורנות מטבח. בכל רגע שאת שם, לא משנה מה את עושה בפועל, את מבטאת הסכמה. את אומרת למדינה שלך שהיא יכולה להמשיך בדרך הזו. הם רק יגידו ואת תבצעי.

אתם, מחנכות ומחנכים, אתם אלה שממשיכים להעניק רובים ודואגים שילדות ייקחו את הרובה שלהן איתן בכל יום בדרכן לבית הספר. אתם מי שיכולים בכל יום ובכל שנה לשלוח משלוחי מנות לנשים שנפגעו מאלימות, לילדים עם בעיות נפשיות, למשפחות מעוטות יכולת ולא לחיילים. אתן מי שיכולות להחליף את הפוסטרים על קירות בית הספר, לסגור את חוברות המורשת, לארגן סיורים בשטחים ולא רק ימי הכנה לצבא.

אנשי ונשות חינוך יקרים, בזכותכם ובזכותכן חשוב כל כך לתמוך בסרבנות, בקול גדול ורם. בזכותכם חשוב לומר בכל מקום שיש דרך אחרת, כדי שמילים אחרות אולי יעברו את החומות שאתם/ן בונים, כדי שילדה שנולדה עם רובה בידיים תדע שיש לה את היכולת ואת האחריות להחזיר אותו ולא להשתמש בו לעולם.

ביום שבת הקרוב, 23.01.16, מתקיימת משמרת תמיכה בסרבנית המצפון תאיר קמינר, שנשפטה ל-20 ימי כליאה ומרצה אותם בכלא 400. לתמוך בסירוב של תאיר משמעותו לומר לכל מי שגדלות על מפעל הצבא, האלימות והכיבוש שאפשר לסרב.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס