דעה על סדר היום |

הטרנספוביה הורגת והאחריות על כולנו

חברה נכתב על ידי

הקהילה הטרנסג'נדרית שקטה. גם הרוצח שגובה מחיר דמים כבד מבנות ובני הקהילה שקט ולעיתים גם לא מוחשי- טרנספוביה. טרנספוביה, כמו שאר סוגי הגזענות והאפליה היא רוצח שקט ובעל פנים רבות. חלקן ממוסדות, חלקן כוללות אלימות פיזית, אבל כולן נעלמות לרוב מהתודעה הציבורית.

טרנספוביה היא למעשה מגוון של עמדות ורגשות שליליים כלפי אנשים טרנסג'נדרים (א/נשים בעלות זהויות מגדריות שונות ומגוונות שלא בהכרח תואמות את מינן הביולוגי). חוקרים מתארים טרנספוביה כגועל רגשי, פחד, כעס או אי-נוחות המופנים כלפי מי שאינם תואמים את הציפיות המגדריות המקובלות בחברה.

גם השבוע הטרנספוביה גבתה קורבן. מאי פלג הייתה דמות ידועה בקרב הקהילה הגאה בירושלים, בין היתר הייתה בעלת מועדון "המקווה" בעיר וגם כיהנה כיו"ר הוועד המנהל של הבית הפתוח. בנוסף לפעילותה הייתה מאי גם אמא לשני ילדים, אך בשל היותה טרנסג'נדרית נמנעה ממנה הגישה אליהם. חבריה הרבים שמספידים אותה ברחבי הפייסבוק, מספרים על כאבה הגדול, על העצב שהיה כרוך בריחוק מילדיה, על תקיפות פיזיות, מילוליות ומיניות רבות שעברה ועל לא מעט התמודדויות נפשיות ואשפוזים פסיכיאטרים. אבל בעיקר ניכרת תחושת ההחמצה, תחושת הפספוס.

12208736_1669295303311837_3528183978557627844_n

מתוך דף הפייסבוק של "הבית הפתוח" בירושלים.

התאבדותה של מאי מצטרפת למאות מקרי מוות של א/נשים טרנסג'נדריות ברחבי העולם בשנה האחרונה והסטטיסטיקות בנושא עגומות מאוד. במחקר שנערך ע"י האגודה למען הלהט"ב (לסביות,הומואים,ביסקסואליות/ים וטרנסג'נדריות/ים) במדינת קליפורניה שבארה"ב אודות מצבם של טרנסג'נדריות/ים ברחבי העולם בשנת 2012, עולים נתונים מדאיגים ביותר. על פי המחקר, כפי שפורסם באתר mako גאווה, שני שליש מהטרנסג'נדריות/ים ניסו להתאבד במהלך חייהם- זאת בהשוואה ל 12%-6% מהאוכלוסייה הכללית. בנוסף לאחוז גבוה של מקרי וניסיונות התאבדות, הקהילה הטרנסג'נדרית סובלת מאלימות ואפליה קשה גם במהלך חיי היום-יום. כך למשל, על פי המחקר, 95% מהטרנסג'נדרים/ות סבלו או סובלים מקשיים במציאת עבודה ו43% סובלים גם מניכור מצד בני משפחתם.

1966168_10202654232890821_1334503250_o

קעקוע של מאי עשתה והקדישה לכל חברותיה שהתאבדו במהלך השנים. מתוך עמוד הפייסבוק של מאי פלג

לטרנספוביה (ולהטב"קופוביה בכלל) לא תמיד יש פנים ודמות. לא תמיד יש ישי שליסל. לא תמיד יש סכין ורוצח אחד שאפשר להעמיד לדין ולהמשיך בשגרת היום-יום. טרנספוביה היא רוצח שקט, שגובה קורבנות רבים וכולנו מאפשרות ומאפשרים לה להמשיך להתקיים. כולנו כחברה אחראים/יות לאלימות, לבורות, לשנאה, לדחייה ולחוסר הקבלה ולאפליה של להטב"קיות/ים בכלל ושל הקהילה הטרנסג'נדרית בפרט. כולנו חלק מהחברה הזאת בה זה כל כך לא פשוט, מורכב ולעיתים אף קשה מנשוא להיות מי שאת/ה. כולנו, בין אם אנחנו חלק מהקהילה הגאה ובין אם לא, יכולות וצריכות לעשות יותר, לא להפסיק לעשות, כדי שמחיר הדמים הזה יפסק.

ולסיום, באופן אירוני ובעיקר עצוב, השבוע חל גם יום הזיכרון הטרנסג'נדרי שנקבע לזכרה של ריטה הסטר, אשר רציחתה בנובמבר 1998 בסן פרנסיסקו הניעה את יוזמת הפרוייקט "לזכור את מתינו". מאז יום הזיכרון מצוין בערים רבות ברחבי העולם, ומשנת 2001 גם בישראל. יום זה הוא האירוע הפומבי הגדול והחשוב ביותר של הקהילה הטרנסג'נדרית והוא מוקדש לסולידריות טרנסית, להצהרה בדבר ערך חייהן של נשים טרנסיות ושל אנשים טרנסים, להכרה בזכותם וזכותן לחיות על פי רגשות הזהות שלהן, ולמאבק בטרנספוביה. לרגל האירוע יתקיימו שלל אירועים ברחבי הארץ.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

לצפייה נוספת:
כתבה ב"יומן" על מאי משנת 2013
וראיון עם מאי כחלק מפרויקט "לא הכל ורוד"

טרנספוביה גם מתבטאת באפלייה תעסוקתית. צפו בכתבה "טרנספוביה בשוק העבודה" על סיפורה של ליעוז לוי אשר חוותה קשיים רבים אך כיום היא רכזת קשרי קהילה במרכז התעסוקה לקהילה הטרנסג'נדרית ומלווה חברות וחברי קהילה בדרך להשתלבות בשוק התעסוקה

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה
  כתבות ווידאו שחבל לפספס