כשהתותחים רועמים אי אפשר לשמוע שום דבר אחר. כל השיח הציבורי עוסק במלחמה. כאילו שכשיש מלחמה לא קורה שום דבר אחר מלבדה. השבוע, בדיון בועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, בדיון על יישום תכנית פעולה להטמעת החלטה 1325, אמרה חברת הכנסת מרב מיכאלי שבמדינת ישראל יש הרבה יותר מדי דאגה לביטחון של המדינה מאשר לביטחון של האזרחיות והאזרחים שלה. ולכן ודאי שהרבה יותר קל לדחוק את ביטחון האזרחיות.
אז ביטחון האזרחיות (וגם האזרחים), מעבר לביטחון פיזי בעת מלחמה, מורכב מעוד גורמים רבים ושונים שנורא נוח להתעלם מהם עכשיו, כשיש מלחמה. מישהי/ו שמעה עיסוק ציבורי בנושא העוני וועדת אלאלוף? כמעט ולא. למרות שמימדי העוני ממש לא מצטמצמים. נהפוך הוא, גל הלחימה האחרון רק עוזר לדחוף עוד ועוד מתושבי הדרום אל מעבר לצידו השני.
עוד דבר שקרה השבוע בלי שכמעט שמענו עליו היה הצעת חוק הפללת הלקוח בשירותי זנות אשר עלתה לדיון לפני יומיים בועדת השרים לענייני חקיקה. הוחלט כי תוקם ועדה בין-משרדית, אשר תגיש את המלצותיה בתוך שלושה חודשים. לכן הועדה לא הצביעה על הצעת החוק. וההצעה תעלה שוב במושב הבא, לאחר שהועדה הבין-משרדית תדון.
הקמפיין הציבורי לקראת הדיון עשה מעט רעש, ואף תרם להעלאת המודעות אצל חברי הכנסת, אבל כאשר חבר כנסת מרשה לעצמו להתבטא ולהגיד שאין זמן המלחמה מתאים כדי לדון ב"פרחים ותקיפות מיניות" זה מחזיר אותי חזרה לאותו הדיון סביב יישום החלטה 1325. הגיע הזמן שכולנו כחברה נבין שביטחון הוא גם ביטחון שלא יאנסו אותי וגם ביטחון שלא ייפלו עליי טילים וגם ביטחון כלכלי מפני עוני. וכדי להגיע לביטחון כזה אנחנו צריכות יותר נשים במוקדי קבלת החלטות ושתוכנית הפעולה ליישום החלטה 1325 של האום תצא אל הפועל ותאומץ על ידי כל משרדי הממשלה.
הוספת תגובה לכתבה