דעה על סדר היום |

מאזני הדמים

חברה נכתב על ידי

המניע לרצח טרם התברר אבל מספיק שחוסיין חליפה- נהג המונית מאעבלין הודה לרגע ברצח, כדי שאפשר יהיה להשתמש בו ברגע בו התברר שרוצחי הנער מוחמד אבו-חדיר משועפט יהודים הם. גם אם המניע לרצח שלי דדון לא היה לאומני- החקירה עצמה (מניעת שינה ועו"ד וכו') יכולה להפוך כאותו לכזה- מ"סתם" רוצח לרוצח עם מעמד, כמו שהמכות שחטף בן הדוד טארק על רקע לאומני- עלולות להפוך אותו לאנטישמי. במדינת הטירוף היקרה שלנו התווית "רצח על רקע לאומני" מעניק סוג של כבוד לרוצח ולנרצח. אחרת, מדוע דורשת משפחת דדון כבר שבועות מרוה"מ את ההכתרה הזו? כמו שמוות כחלל צה"ל מתקשר אצלנו לגבורה, גם מוות על רקע היותך יהודי שווה יותר מסתם מוות, לפחות עבור אלה שנשארים מאחור. ראיתם כבר את הכתבה על תרבות השכול שלנו?

מגש הכסף (לדף הכתבה ») ( Available in English » )

לאחרונה צוין בישראל יום הזיכרון השנתי לחללי צה"ל, יום שמהווה מקדש בזמן ללאומיות ולאתוס הישראלי. בתי העלמין הצבאיים שמתמלאים בעשרות אלפי מבקרים, מהווים כמעין 'בתי כנסת' של הישראליות נדמה כי תרבות השכול, שתמיד הייתה מדורת השבט, נסדקה בשנים האחרונות, כאשר המשפחות השכולות יוצקות תכנים אישיים לאבלם החורגים מהקונצנזוס. לראיון ברדיו כל השלום על הכתבה.
הופק ע"י: | עלה ב: 02/06/2014

ובחזרה לאירועי היום. רבים מסוגלים להזדהות עם הרצון לנקום את חטיפתם ורציחתם של גיל-עד, נפתלי ואייל, והנה נמצא גם מי שגישר על המרחק בין רצון למעשה. זה היה באוויר, הרגשנו את זה בא. הכיבוש השחית אותנו. הם רוצחים בנו ואנו הופכים רוצחים או להיפך- אף אחד לא יכול ללכת אחורה להיסטוריה מוסכמת כדי לגלות מי התחיל… עכשיו כל מה שאמרנו על החוטפים והרוצחים חוזר אלינו. אז כדי שלא נשאר עם החרא הזה ביד, מיהרה משטרת ישראל לסובב לנו שוב את הראש בחזרה אליהם. אפילו רגע לא נתנו לנו לעכל שזה לא היה רצח פלילי כפי שפיללנו, ולא על רקע כבוד המשפחה או כבוד אבוד אחר. אנחנו הרוצחים הנתעבים עם הדם על הידיים. לא יותר טובים מהם. אבל חס וחלילה שנרגיש אשמים לרגע, מבויישים לרגע, המומים לרגע. את הכדור הלוהט הזה צריך לזרוק מיד בחזרה ופרסום שמו של חליפה מאעבלין נוצל לצורך הזה בדיוק שנשלפו בזכות הערכות בשב"כ שנמצאות על המדף כבר שלושה שבועות.

מי שמבקש רגע של שפיות בתוך כל זה יכול למצוא אותה רק בקרב ארגוני השלום נגד הגזענות, יפי הנפש כדוגמת הפעילים של "תג מאיר"

סינדרום ירושלים (לדף הכתבה ») ( Available in English » )

ירושלים בערה אתמול, 2.7.2014, - שריפות כילו חלקות יער, חום בלתי נסבל, והפגנות לוהטות ברחובה הראשי של שועפט במזרח העיר, לא רחוק מגדר ההפרדה. בכל מקרה זה נגמר בשלוש תחנות הרכבת הקלה שהושחתו, מספר פצועים מקרב המפגינים ושני צלמי עיתונות שפונו לטיפול רפואי כתוצאה מירי השוטרים. באותה השעה, בכיכר החתולות שבירושלים המערבית, התקיימה הפגנה גדולה נגד הקריאות לנקמה המציפות את המרחב הציבורי עקב רצח הנערים, וסלידה מהמניע הלאומני של רצח הנער אבו חדיר, כפי שמסתמן. ראיון ברדיו כל השלום על כתבה זו
הופק ע"י: | עלה ב: 03/07/2014

  כתבות ווידאו שחבל לפספס