יום ראשון   20-09-2020
דעה על סדר היום |

עם "החיים שלי", בסלפי, ליד הקרמטוריום

חברה נכתב על ידי

עמוד הפייסבוק "עם היפות שלי באושוויץ" עורר סערה אתמול בקרב הגולשים ברשת החברתית ותוך מספר שעות הוא זכה לאלפי לייקים. גם גופי התקשורת (הארץ, ווינט, מאקו) פרסמו עוד אתמול את "ההצלחה" של העמוד לגרוף לייקים כה רבים – ואנחנו בכלל לא בערב יום השואה. למי שעדיין לא יצא לבקר בו, מדובר בדף שמותח ביקורת על התנהגות תלמידי כיתות יב' במסעות לפולין, ולא, לא על הוונדליזם שהם עושים בחדרי המלון או על החשפניות שחלקם מזמינים, אלא על תמונות סלפי בעיטור דאק פייס כשברקע, הר האפר המפורסם במיידאנק. כן, תרבות הפייסבוק הגיעה גם למקומות שלפני כשבעים שנה מושג הסלפי היה יכול להגדיר אדם שנותר ללא כל אמצעים ובני משפחה בהגיעו לאושוויץ.

כן, הטסה של משלחות ענק של בני נוער, שגילם צעיר מדי מכדי להכיל מראות קשים, שנייה לפני שהם עולים על מדים ומניחים כומתת חתול על כתפם, זה עניין שיש לדון בו. אבל עזבו את זה רגע, המפעל הזה, שבשביל להזין אותו משלמים ההורים כחמשת אלפים שקלים, כנראה שימשיך להתקיים, הגלגלים בו כבר משומנים מדי, זה כבר רץ לבד. כעת, צריך להבין היכן מערכת החינוך טועה בהכנות לפני המסעות. יודעים מה, לפני ההכנות. היכן מערכת החינוך טועה כשהיא מנסחת ובוחרת קטעים לטקס יום השואה לילדי הגן.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

זכר השואה הפך מזמן, למשהו שכבר לא נוגע, משהו מהעבר המאוד רחוק. המסעות, המסמלים בעיני את השלב הסופי בחינוך השואה במערכת החינוך, הפכו מזמן לקרקס, כאלו שלוחצים על בלוטות הרגש ולוחצים חזק. לעולם לא אשכח, איך אני, ילדה בכיתה יב', עוד לא בת 17, עומדת מעל קבר אחים של ילדים, בימים הראשונים של המסע, ובוהה בדובי קטן המונח על המצבה. בדרך חזרה באוטובוס, פרצתי בבכי. בימים הבאים, לא הפסקנו להצחיק אחד את השני בבדיחות שחורות שעוסקות בשואה, בלב אושוויץ, ליד חדרו של מנגלה. אז לנו היו את הבדיחות השחורות, ולהם, היום, יש את הסלפי והפייסבוק, כי ככה מביעים דברים היום. אז רגע לפני שאתם עושים גיחה לעמוד הפייסבוק "עם היפות שלי באושוויץ", וקוראים את הפוסט הבא, שהולך פחות או יותר ככה: "הוא לא צריך להיות מושלם, העיקר שהוא ידע לגרום לך לחייך. בוקר טוב שיהיה בדרך לאושוויץ", אל תאמרו שהם לא מוסריים, תחשבו את מה באמת משרתת הנסיעה הזו (צפו בכתבת הווידיאו שמעל) והאם זה נכון להוביל בני נוער במסע, שמאדיר את המוות ומשחזר באלף וריאציות שונות את הסנריו המוכר – היהודי לעולם קורבן.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס