יום שישי   03-04-2020
תמלול הכתבה: איך ניתן לייצר הורות שוויונית?

נעמי חזן: תראו, החברה הישראלית ממוגדרת. נשים עדיין בספירה הפרטית וגברים בספירה הציבורית. וחלק ניכר מהמשימה של השגת שוויון מגדרי זה טיפול בסוגיה של הורות שווה.
קריינות: הכנס להורות שווה הינו החמישי במסגרת פרויקט שערכה עיריית תל אביב בחודשים האחרונים תחת הכותרת עיר שווה. את הכנס פתחה תערוכה של הצלם השוודי יוהאן בוומאן, המציגה תצורה של הורות שוויונית באמצעות צילומים של גברים בחופשת לידה. ההתבוננות בצילומים, מחברת אותנו לחיוויה המורכבת וזאת מעלה את השאלה מי המציא את המושג חופשת לידה, למי היא מיועדת ואולי בכלל כדאי לכנותה תקופת הורות. אז בתור התחלה מה היא בכלל הורות שוויונית?
נדב פרץ-וייסודובסקי: הורות שווה היא הורות שבה חלוקת התפקידים היא לאו דווקא שווה בדיוק כי אנחנו לא אנשים שווים אבל היא לא מבוססת על מגדר.
אפי: כל אחד צריך לתת את מה שיש לו לתת בהורות, שני ההורים צריכים להיות מעורבים.
גבי לסקי: איך אנחנו בעצם חיות את המשך החיים שלנו עם המשפחה, עם הילדים, עם בן בת הזוג שלנו באופן שהוא טוב יותר לכולנו ולא רק עם המחשבה איך אנחנו מחזקים את הכללה הניאו-ליברלית.
אורן גור: אני חושב שבסוף, לפני שמדברים על הפרקטיקה, הפרקטיקה היא פחות... כל משפחה יכולה למצוא לעצמה את הפרקטיקה שנכונה בסוף זה, זה שוויון בתפישה של התפקיד זאת אומרת, כשאבות ואימהות תופשים ביחד את התפקיד שלהם כהורים. שם כבר ייווצר השוויון.
קריינות: וזאת מעלה את השאלה איך מקדמים הורות שוויונית בחברה כל כך לא שוויונית בה מצויים חסמים גבריים, נשיים וחברתיים.
מיכל גרא מרגלית: לא בכדי שחלוקת התפקיד המסורתית היא פשוט המשך של מה שתיארתי עד עכשיו, שזה גברים כמפרנסים עיקריים ונשים הן מי שאחראיות על גידול הילדות והילדים והטיפול בבית.
מהא כרכבי סבאח: השינויים או המדיניות הקיימת היום היא עוזרת לתא המשפחתי, היא תומכת בנשים להיכנס לשוק העבודה אבל היא לא מבטלת אי שוויון שהוא כל כך מושרש.
איזיס מסארוה: אני חושבת שמשהו בנו קצת אגואיסטי בעניין לגדל ילד. צריך להכיר בזה וצריך לדעת איך להגמיש קצת את הדעות שלנו כדי להביא את השיתוף הזה.
נדב פרץ-וייסודובסקי: החסם המרכזי הוא שוק העבודה שמאוד מאוד מאוד לא שוויוני ומאוד מאוד מאוד לא ידידותי למשפחות ומאוד לוחץ על משפחות לחלק את העבודה כך שאחד מבני הזוג, כמעט תמיד זה יהיה הגבר, ישקיע את זמנו יותר בפרנסה. ואחד מבני הזוג, כמעט תמיד זו תהיה האישה, תשקיע את זמנה בטיפול, שמאוד מקשה גם על ההשתתפות של נשים בשוק העבודה וגם על חלוקה שווה של מטלות משק הבית.
גבריאל בוקובזה: הזהות הגברית והזהות האבהית של אבות ושל גברים בישראל היא כל כך לא מפותחת, כלומר כאשר אתה שואל אותם מה כוללת הגבריות שלך, מה כוללת האבהות שלך, הם לא יודעים להנפיק תשובה.
אורן גור: השאלה של המודל האבהי היא מאוד מסובכת, אני יכול להגיד קודם כל כאבא שאתה מרגיש את זה. זאת אומרת אין לך מודל בגלל שעוד לא יודעים איך להתמודד עם זה בגלל שעוד לא יודעים לא עשו את זה מספיק. אז אני יכול להיות בעד שיוון עם הקולגה שלי בעבודה ובעד שוויון עם אשתי בכל דבר אחר והכל ושזה מגיע להורות אז את האימא ואני אבא.
גבריאל בוקובזה: גם אם יש לך את כל היכלות והאמצעים לא בטוח שהחברה תאפשר לך, שוב ברמה החברתית והפסיכולוגית. כלומר האם כאשר אני כאן עומד עם אורי האם אני לא פולש לטריטוריה נשית? האם האימא תאפשר לי והאם החברה תסתכל עלי באור חיובי אם אני אמשיך להיות אבא מעורב? מה יקרה לדימוי שלי כגבר? קרוב לוודאי שאני אצטרך לשלם איזה שהוא מחיר.
קריינות: ולבסוף נשאלת השאלה מה נשים גברים והחברה נדרשים על מנת להוביל לשינוי המצב הקיים?
דליה מור: אם אישה תגיע הביתה יומיים בשבוע יותר מוקדם, והגבר יגיע יומיים בשבוע יותר מוקדם, עוד יום אחד מישהו יהיה עם הילד ביום החמישי הנוסף, שתי קריירות יכולות להתפתח.
נדב פרץ-וייסודובסקי: ועד שהאבות לא באים ואומרים "אנחנו רוצים" אז אני יכול להבין למה קובעי המדיניות לא משתכנעים שזה באמת בעיה חברתית.
מהא כרכבי סבאח: צריך פשוט לטפל ברמה של התפישות של הערכים של הנורמות, אך בו זמנית גם לגבות את זה בשינויים במדיניות
אורן גור: אנחנו מדברים על בנייה של זה מלמטה, זאת אומרת לא ברמת המדיניות. השוויונית יגיע מתוך תפישת תפקיד שווה, אני חושב שהפער שבו אנחנו נמצאים היום הוא שאבות עדיין לא תופשים את האבהות כתפקיד ,או כה-תפקיד, או לפחות כתפקיד בסדר עדיפויות מספיק גבוה.
אפי: הרבה פעמים המחוקק צריך להתערב כדי שדברים יקרו.
נדב פרץ-וייסודובסקי: עיקר הפעילות צריכות להתקיים במישור המדיני, כלומר צריך קודם כל להאריך את חופשת הלידה אבל בעיקר לפקח בצורה הרבה יותר נוקשה על שעות העבודה, לייצר הסדרים שונים של איזון בין עבודה ומשפחה.
אדלין דלאל: שינוי לא קורה בעצמו, לפעמים צריך כן לדחוף קצת כדי שיהיה שינוי. כשדוחפים אבות לעשות איזה שהוא צעד, האבות המעורבים מרגישים איזושהי הצלחה או איזושהי הסתכלות מהחברה, שהם כן הצליחו לעשות משהו וכן קיבלו אהדה ותמיכה. אז ברגע שהם עשו משהו והם קיבלו לגיטימציה לזה, לא צריך להמשיך לדחוף. מפה שינוי כבר יכול להתחולל לבד, וכן, להמשיך ולצמוח.

סוף תמלול הכתבה: איך ניתן לייצר הורות שוויונית?

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס