מנפנפים במחיר, משמידים סחורה

ימים ספורים מפרידים בין חג הפועלים ליום העצמאות – שני מועדים שהם כל כך הפוכים בבסיס הרעיוני שלהם. האחד – יום חג המוקדש כולו לסולידריות החברתית הכלל אנושית והשני – חג לאומי מובהק. ומה יש לנו בתווך? החגיגה שלא מסתיימת אף פעם – חגיגת הקניות. את מה שהפך בשנים האחרונות ל'חג המנגלים', רשתות השיווק מנצלות כדי לדחוף לנו עוד 'מבצעים'.

אז בסימן 66 שנות עצמאות אפשר למצוא, למשל, משקפי שמש של המותג אירוקה במחיר המדובר, הנחות של 66 שקלים בדיוק במשביר לצרכן, חולצות במחיר יום הולדת למדינה ברשת עונות ודיסקרט ועוד.

ממש יצירתי, לא? קשה לקבוע אם אסטרטגיית שיווק הלא ממש מתוחכמת זאת מצחיקה, מביכה או מגוחכת ועל חשבון מי הבדיחה הזאת – הצרכן או המשווק. הרי ברור שגימיק שיווקי כזה בעולם הקפיטליסטי שלנו מצביע בעיקר על הניתוק בין הערך האמיתי של המוצר למחיר שנקבע לו. הכל הולך – העיקר שתקנו.

אפשר אולי להעלים עין מתופעות כאלה, כשאנחנו מבקשים לרכוש בריכת פלסטיק לילדים. אבל מה לגבי מוסדות רציניים כמו בנקים, שאנחנו מצפים מהם לטיפה של שיקול דעת ואחריות בפניה אל הלקוחות שלהם?

הנה, בנק לאומי מצטרף לטרנד ומציע הלוואה של 66 אלף שקלים ב-66 תשלומים לתפארת מדינת ישראל. אלא שהלוואה היא חוב לכל דבר וכשמדובר בהתנהלות כלכלית נבונה – כל יועץ כלכלי נבון ויותר חשוב – אובייקטיבי יתריע על כך שהיא צריכה להיות בבחינת 'המוצא האחרון'. האם זה באמת ראוי ורציני מצד בנק לשווק הלוואות על פי גיל המדינה ולא מתוך שיקולים רציניים שכוללים את גובה הריבית, תנאי ערבות וכו'?  וגם כאן עולה השאלה מה הערך האמיתי של הלוואה שכזאת?

אבל בשני המקרים כחלק מתנאי השוק הקפיטליסטי רב התחלואים, אנחנו כצרכנים יכולים להחליט במודע אם לקחת חלק במשחק הזה או לא. הבעיה מתחילה כשמחליטים בשבילנו על כללי המשחק וגם זה קורה וזאת בעיה קשה ומורכבת יותר, שאי אפשר להתייחס אליה בחצי חיוך כמו במקרים הנ"ל.

כך, למשל, ב-1 במאי (שימו לב לתזמון) העלה הבלוג הכלכלי העצמאי "הכלכלה האמיתית" סרטון של חקלאי ישראלי בערבה שנאלץ להשמיד טונות של ירקות ראויים במטרה לשמור על מחירם הגבוה ברשתות השיווק. אקט כזה, לפי כל היגיון בריא, הוא בלתי נתפש. במקרה הזה, לא רק שאין קשר בין המחיר לערך הסחורה אלא שלפי חוק ההיצע והביקוש, סחורה עודפת היא לכאורה (!) חסרת ערך לחלוטין ולכן אין בעיה להשמיד אותה. תמים אולי לחשוב שנחזור לרעיונות הסוציאליסטים שהמדינה התבססה עליהם בתחילת דרכה אבל קצת למודעות צרכנית וחברתית אנחנו בהחלט זקוקים השנה.