דעה על סדר היום |

למי מגיע חיי משפחה (חוק האזרחות)

חברה נכתב על ידי

השבוע צוין יום האישה הבינלאומי, יום העוסק בהעלאת מודעות פוליטית וחברתית למאבקיהן של נשים ולזכויותיהן. בישראל, חוק האזרחות אשר נחקק ב-2002 הינו חוק שמשפיע על משפחות פלסטיניות רבות בהן אחד מבני הזוג הינו תושב השטחים, והנפגעות העיקריות ממנו הן הנשים, כפי שניתן לראות בכתבות שהפקנו במהלך השנה האחרונה על החוק ועל השפעתו גם על מצבן הבריאותי של נשים.

חוק אזרחות, הוא חוק ישראלי השולל הענקת אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים. החוק נכנס לתוקף ב-12 במאי 2002. במאי 2002 הגיש, "עדאלה" ,הארגון המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, עתירה לבג"ץ שבה דרש לבטל את החוק. ב-14 במאי 2006 פרסם בג"ץ, ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה, פסק דין שדחה את העתירה. פסק הדין, שאורכו 263 עמודים, אישר למעשה את החקיקה הגזענית ביותר שהתקבלה במדינת ישראל. למרות שחוק האזרחות והכניסה לישראל היה אמור להיות זמני, הוא הוארך כל שנה, ותחולתו אף הורחבה: כעת מונע החוק גם את הסדרת מעמדם של בני משפחה של אזרחים ישראלים שמוצאם באיראן, בלבנון, בסוריה ובעיראק או באזורי סיכון אחרים, שהממשלה רשאית להוסיף ולקבוע בצו. 

מטבע הדברים, הפגיעה העיקרית של החוק היא במיעוט הערבי בישראל, המקיים קשרי משפחה ונישואין עם הציבור הפלסטיני שבשטחים. בפועל החוק הזה גורם להפרדת משפחות, הפרדת אב מילדיו, הפרדת אישה מבעלה, והפרדת הפלסטיני משאר משפחתו. עשרות אלפי ערבים פלסטינים ובני זוגם החיים במדינת ישראל, חיים בפירוד, ממשלת ישראל קובעת בחוק זה כי יש להפריד משפחות רק בגלל מיקומן הגיאוגרפי, וזהותן הפלסטינית, וכך היא שוללת מהן את הזכות לבסיסית לחיי משפחה, פגיעה אנושית בסיסית ביותר, הרי חיי משפחה הם דבר טבעי ומגיע לכל בן אדם באשר הוא.

לטענת ממשלת ישראל, חוק זה נועד לשרת את הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל, וזה תירוץ להצדקת חקיקתו של חוק גזעני ומפלה, דבר שמאפשר את חידוש החוק באופן כמעט אוטומטי. מאז שנחקק החוק ב 2003 עד היום הוא מתארך כל שנה. יתרה על כך, לפי נתוני משרד הפנים, משנת 1996 ועד שנת 2003, הוגשו למעלה מ 150אלף בקשות לאיחוד משפחות, מתוכן רק 54 אנשים נחשדו בקשר כלשהו לפעולות צבאיות או ביטחונית, ומבין אותם 54 – רק שבעה הואשמו בעבירה כלשהי. ממשלת ישראל יוצאת מנקודת הנחה שמעצם העובדה שהם פלסטינים הם מאיימים על ביטחונה של המדינה, אך נתוני משרד הפנים מראים מציאות אחרת.

פלסטין מכפר "כאוכב אבו אל היג'א" שבגליל, נשואה לסמיר תושב כפר "סידא" שבגדה המערבית. הם התחתנו ב 1998, לפני חקיקת חוק האזרחות, ויש להם 4 ילדים, פלסטין גרה עם משפחה בכפר "כאוכב אבו אל היג'א", וסמיר גר בכפר סידא. זהו סרט על סיפורם:

)

איזה חיים משפחה זו יכולה לנהל כאשר האב רואה את אשתו ואת ילדיו רק פעם בשלושה חודשים? גם כאשר ממשלת ישאל מחליטה לתת לסמיר אישור לראות את ילדיו, לא תמיד הביקור מתקיים. על מנת שמדינת ישראל תשמור על רוב יהודי במדינה, על ארבעת הילדים של סמיר ופלסטין, לשלם את המחיר ולחיות בלי אבא, כיוון שנולדו לאב פלסטיני.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס