בהביטי במסע הלוויה הלאומי אתמול תהיתי מתי אימץ אריאל שרון זכרו לברכה מן העקרונות שנכתבו במגילת העצמאות. נדמה שככל שהשנים בתפקידי הנהגת המדינה מתארכות, מתקרבים מנהיגינו יותר ליישום עקרונות כמו חירות, שוויון זכויות ושלום. כך קרה לרבין וגם לאריאל שרון. גם הדרך ליישום עקרונות אלה הן בעיקרן דרכי שלום.
מגילת העצמאות היא התשתית של חיינו כאן. כאשר מנסים לפתח כאן מדינה מבלי להתחשב בתשתית שלה אל לנו להתפלא שחלקים חסרים, שיש חלקים שאינם מתחברים ויש חלקים רבים מדי שמתנגשים זה בזה.
גם בעניין הדרך וגם בעניין המטרה, רוה"מ שלנו נכון להיום עוד רחוק מהמקום אליו הגיעו קודמיו. וגם קודמיו נזכרו קצת מאוחר. מגילת העצמאות נכתבה ע"י 17 אנשים בוגרים ונחתמה ע"י 37. לא מנהיג אחד, לא שניים 17 דמויות מרכזיות, יהודים כולם, הצליחו להפיק מסמך הסכמות אחד תוך 3 שבועות. זה לא עניין של מה בכך, זה הישג משמעותי. מאז, מזלזלים מנהיגינו בכתוב עד כדי כך שהמסמך הזה כבר לא כ"כ מהר נתפס כקונצנזוס היום.
בתמונה: הפגנה על יד היכל העצמאות במסגרת המחאה החברתית נגד אי יישום עקרונות מגילת העצמאות
מתוך התבוננות בתמונות העבר של אריאל שרון מתברר שוב שמה שאנחנו צריכים כאזרחים, תושבים וגם כאלה שהם חסרי ו/או מבקשי מעמד, זה מבוגר אחראי אחד.
שבענו מראשי ממשלות ומנהיגים שהתגלחו על הזקן שלנו. כולם, כך נדמה, הגיעו בערוב ימיהם שוב למסקנות אליהן הגיעו החתומים על מגילת העצמאות, רק שזה כבר היה קצת מאוחר, ואנחנו הושלכנו שוב ושוב לאחור כשבחרנו ראש ממשלה "צעיר" ששוב ושוב נסה להמציא גלגל לעגלה, במקום להוביל אותה קדימה בדרך שכבר נסללה. למגילת העצמאות, גם ללא חוקה, נוספו במהלך השנים התחייבויות לעמוד בכמה חוקי יסוד, בכמה חוקים בינ"ל – כולם קשורים לזכויות אדם- איש, אשה וילד.
זה לא אומר שהזקן ביותר הוא המתאים. אם לשפוט לפי פרס, גם אם זו רק היתה בדיחה להעביר לליברמן את התואר של המבוגר האחראי, זה מסיר ממנו את הכשירות למלא את התפקיד בעצמו. האם ביבי באמת לא מסוגל לראות משהו ממה שראו קודמיו כשהגיעו לפסגה שלהם? האם ניתן לקרוא מנהיג למי שמסרב לראות ולהראות לנו עתיד אותו נרצה לחוות כאן? האם ניתן לקרוא מנהיג למי שמתעלם מהתשתית והדרך, מתמרורי האזהרה מבית ומחוץ, מהחובה לשבת בכסא הנהג? מעניין מה היה אומר אריק שרון, אפשר עכשיו רק לדמיין.
