את זה שהמדינה היא המעסיק הגדול ביותר במשק שמעסיק עובדי קבלן, כולנו יודעים. בימים האחרונים עלתה (שוב) תופעת הניצול של המדינה את אלו המשרתים אותה. הפעם לא מדובר בעובדי קבלן, אלא בנותני שירותים כעצמאיים, עוסקים מורשים וחברות קטנות ובינוניות (סביר להניח שלתאגידי הענק ולטייקונים המדינה דואגת היטב).
כשאנחנו רוכשים לבית כיסא, שולחן, או שירות כלשהו – ברור לנו שאנחנו צריכים לפתוח את הארנק מיד ולשלם. אך למדינה על מוסדותיה השונים כגון: המדינה, המל"ג, תאגיד מקומי, רשות מקומית, תאגיד ממשלתי, מערכת הביטחון, מועצה דתית, קופת חולים, מוסד להשכלה גבוהה, יש דרך פעולה אחרת: הם ישלמו שוטף פלוס 30 או 60 במקרה הטוב, או שוטף פלוס 120 או שוטף פלוס לא ידוע…
אלפי נותני שירותים עובדים במהלך החודש עבור המדינה ורשויותיה, אך לא מקבלים את התמורה בזמן, צריכים לרדוף אחרי התשלומים חודש אחר חודש – למה? ככה, כי היא יכולה להרשות לעצמה.
לתופעה זו יש השלכות כמובן על תרבות התשלומים שמחלחלת למרחבים עסקיים נוספים – כי אם המדינה מרשה לה, אז למה שאני לא ארשה זאת לעצמי.
לא פעם ניסה בית המחוקקים לשים לתופעה הזו סוף, באמצעות חקיקה. לאחרונה, מי שחסם את החקיקה וטרפד אותה – היה לא אחר מאשר זה שרוצה להגן על מעמד הביניים – שר האוצר לפיד…
למרות המקלות בגלגלים, השבוע עבר פה אחד במליאת הכנסת בקריאה טרומית החוק שעוסק במוסר התשלומים. חברות, בעלי עסקים קטנים ובינוניים, עצמאים ופרילנסרים – יקבלו תשלום תוך שלושים יום על שירותיהם! עוד הוכחה לכך שכשמשהו הוא צודק צריך להתעקש עליו עד שהוא מחלחל ומצליח.
הנה סרטון שרץ ברשת המציג היטב את התופעה. מדובר בהליך מתקדם של החוק. יש עדיין דרך ארוכה ועוד אפשרויות רבות למקלות בגלגלים, אבל בהחלט העניין מעודד.עוד בנושא על חייהם של העצמאיים בכלל ובתחום התקשורת ניתן לצפות בכתבה שהופקה בטלוויזיה החברתית.
דעה על סדר היום |
