תמלול הכתבה: נטישה שנייה

קריינות: משה וחיה הם הורים במשפחות אומנה, והם מנהלים מאבק מול המדינה על הרווחה הנפשית של ילדיהם. בעקבות מהלך של משרד הרווחה, יוחלפו המטפלים של הילדים, אליהם הם נקשרו במשך שנים.
משה גזי: אני לא יודע מה יקרה לילד שלי פתאום שכל המטפלים שלו זזים. כל המטפלים. הפסיכולוג, הפסיכיאטר, המלווה, הפסיכודרמה. זה ילד שכל החיים שלו דוחים אותו ועוזבים אותו. זה אומנה טיפולית, זה ילדים של אומנה.
חיה מיכאלי: לקחו את הילדים, מעבירים אותם מיד ליד כמו איזה חפץ.
כתב: בלי לדבר עם ההורים.
חיה מיכאלי: איזה הורים?! לא עם ההורים המטפלים, שנותנים מדמם לילדים האלה, ובטח לא עם ההורים הביולוגיים, כי מי סופר אותם?
כתב: הורי אומנה מגדלים בביתם ילד עד שהוריו הביולוגיים ישתקמו ויצליחו לתמוך בו בעצמם. הילדים של חיה ומשה נמצאים במסגרת הנקראת אומנה טיפולית. אליה נשלחים ילדים מרקע קשה במיוחד הזקוקים גם לליווי צמוד של מטפלים מקצועיים.
אירית שילה פורמן: זה ילדים שזקוקים לעטיפה טיפולית מאוד אינטנסיבית על-ידי צוות רב מקצועי. הטראומות הכי קשות שהם ספגו, זה קטיעות של קשרים. הדבר שהאדם הכי זקוק לו כדי להרגיש בטוח בעולם זה לדעת שיש דמויות משמעותיות, שנמצאות איתו ויהי מה ומקנות לו תחושה של ביטחון. כל הרבדים האלה נפגעו עמוקות אצל הילדים שגדלים אצלנו. וכרגע הילדים האלה עומדים בפני טראומה נוספת, שקשורה לקטיעה ממערך טיפולי שלם.
משה גזי: הוא מפחד. פחד מוות. הוא מרטיב במיטה, הוא מרטיב בלילה עכשיו.
כתב: מההחלפה הזאת?
משה גזי: מההחלפה, כן. הוא חרד מזה, הוא לא יודע איך לאכול את זה.
קריינות: אז מה הוביל למצב הזה? המדינה ערכה מכרז על שירותי האומנה הטיפולית במחוז ירושלים, בו זכתה עמותת "סאמיט". היא תחליף את עמותת אור שלום, שמטפליה טיפלו בילדי האומנה הטיפולית עד היום ובעקבות המכרז קיבלו מכתבי פיטורים. מה זה אומר?
לירון לוי הרשקוביץ: אנחנו אמורים להעביר את כל 180 הילדים שלנו לעמותה אחרת, את כל המשפחות שלהם לעמותה אחרת. אני צריכה לבוא לילד שלקח לי שנתיים לרכוש את האמון שלו ולגרום לזה שהוא יבטח בי וייפתח אליי, ועכשיו תוך שלושה שבועות אני צריכה להגיד לו להתראות.
חיה מיכאלי: מכרז זה יפה לעשות על נעליים, מחליטים שמפעל בירוחם כבד על המדינה? מעבירים לסין? סבבה, תמכרזו אותו. לא בדיני נפשות. לא מוכרים ילדים!
משה גזי: המנחת אומנה הייתה אצלנו והתחילה לספר לילד שהיא צריכה לעזוב. שאין מה לעשות, היא צריכה לעזוב ותגיע מישהי אחרת במקומה. וזה למחרת כבר, שהוא לא יצא בכלל להפסקות, הוא מעדיף לשבת בכיתה ולצייר, הוא כוסס את הציפורניים ואת האצבעות שלו באינטיסיביות.
קריינות: משרד הרווחה מצידו, אומר שהוא מחוייב על-פי חוק לערוך מכרז מדי חמש שנים. ההורים ועובדי העמותה טוענים שהאופן שבו נעשה המכרז היה פסול, והם עתרו לבית המשפט המחוזי בדרישה לבטל את תוצאותיו.
לירון לוי הרשקוביץ: איך יכול להיות שמכרז שלם מדבר על שביעות הרצון של המשרד מול שירותי האומנה ואין שום קריטריון שבודק את שביעות הרצון של המשפחות ושל הילדים מהשירות.
משה גזי: אף אחד לא שואל אותנו, אנחנו לא חלק מהתהליך. לא סופרים אותנו ולא את הילדים שלנו.
כתב: עוד לא דיברו אתכם?
משה גזי: אף אחד. אף אחד לא דיבר איתנו.
כתב: המשפחות מתלוננות על התנהלות חפוזה. שלא מותירה זמן לבצע את ההחלפה באופן ראוי.
משה גזי: אנחנו נפגשים 14 יום לפני המעבר. לא הגיע נציג של העמותה השנייה, סאמיט, לאור שלום והתחילו חפיפה. זה לא תקין. מדברים פה על ילדים. לא מדברים פה על... אני חקלאי. על עצים שמישהו בא להחליף אותי, כשאני יוצא למילואים, אני עושה לו חפיפה של שבועיים.
קריינות: את הטענות הפנינו למשרד הרווחה, שאמר בתגובה שזה לא נכון להגיד שיש פגיעה בילדים או במשפחות. העמותה הזוכה רוצה להציע מקומות עבודה לרוב אנשי המקצוע שעובדים באור שלום. אבל אור שלום מסרבת להעביר את פרטי הקשר של העובדים כי היא רוצה למנוע זאת. מי שנפרד מילדים שהוא לא צריך להיפרד הוא פושע וזה מה שהם עשו. פשוט שערוריה.
חיה מיכאלי: העובדים של אור שלום לא מוכנים לעבור לעבוד בסאמיט, וזה מקובל. אני עובדת 25 שנה בקופת חולים מכבי. מישהו יכול מחר להפריט את מכבי ולהגיד לי: מהיום את עובדת בכללית?
לירון לוי הרשקוביץ: אנחנו עוד לא נמצאים בקשר עם העמותה החדשה. אנחנו עוד לא נמצאים בקשר כי יש גם תהליכים משפטיים כאלה ואחרים. יכול להיות שיהיו פה עובדים שיבחרו לעבור, וזה בסדר גמור. אבל גם אם יעבור עובד ספציפי, זה עדיין לא כל המעטפת.
כתב: אז איך אפשר להבטיח שהמצב הזה לא יקרה שוב? הרי על-פי שיטת המכרזים הקיימת, בעוד חמש שנים יכולה לזכות עמותה אחרת והמצב יחזור על עצמו. אלטרנטיבה אחת למצב הקיים היא לאפשר תחרות. כלומר לתת לכמה עמותות לפעול במקביל, בדיוק כמו בקופות חולים.
ניתאי חורש: אם היה רצון לייעל, הדבר הנכון היה להוסיף עוד גוף שייקח את המעמסה שלו מהטיפולית. להוריד גוף מטפל צריך כשהוא כושל בטיפול בילדים.
חיה מיכאלי: אנחנו לא ניתן לזה להתרחש. המדינה תתהפך על זה. ויותר מזה אני מודיעה, אנחנו הולכים להקים ועד ארצי של הורי אומנה. הכוח בידינו, אנחנו המטפלים.
משה גזי: הם מנצלים את טוב הלב של ההורים. אם ההורים היו אומרים: אנחנו עכשיו נשים את 180 הילדים בכניסה למשרד הרווחה, אולי זה היה שונה.

סוף תמלול הכתבה: נטישה שנייה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס