אסתי וינשטיין, אשר יצאה בשאלה לפני שבע שנים, ואשר גופתה נמצאה בשבוע שעבר לאחר שהתאבדה, השאירה אחריה ספר בן 183 עמודים בשם "עושה כרצונו", בו היא מגוללת את סיפורה, והכאב הגדול שהוביל להתאבדותה.
וינשטיין הייתה חסידת גור. לאחר שיצאה בשאלה החלה לספר על חוויתיה בחסידות באופן פומבי. בספר היא מוסיפה ומספרת על יחסיה עם בעלה, על התהליך הקשה של יציאה בשאלה, על מסכת ההתעללויות שעברה, ועל הניתוק מבנותיה. את הספר החלה להפיץ בפייסבוק חברתה של אסתי וינשטיין, וכתבה כי וינשטיין "התאבדה לפני כמה ימים בעקבות דברים נוראים שקרו לה. היא כתבה ספר שמגולל את כל מה שקרה לה, היא הייתה חסידת גור, התעללו בה, גרמו לילדים שלה לא לדבר איתה ועוד ועוד. היא כתבה ספר וביקשה להפיץ אותו כמה שיותר." החברה הדגישה גם כי "מה שמתואר בספר זה מקרה פרטי של אישה ספציפית מחסידות גור וזה לא מייצג את כל החרדים."
התגובות ברשת לאחר התאבדותה מראות כי לא הייתה לבד. רבים ורבות אשר יוצאות בשאלה מספרות כי נותקו מילדיהן בלחץ הקהילה. חברותיה של אסתי מספרות כי היא רצתה שהעולם יוודע ולמאבק שלה ושל אמהות רבות אחרות. בעקבות פרסום המקרה של וינשטיין, יוצאת בשאלה נוספת בשם אביבה דוד פרסמה פוסט כואב בפייסבוק הקורא לעזרת הציבור במאבק המשפטי מול בעלה על מנת לראות את ילדיה.
לא קראתה את הספר!
היא לא עברה שום התעללות.
הבעל הי ה טמבל שאין לא מושג והיא בספר שלה מתארת איך היא גררה אותו לתוך הפנטזיות המיניות שלה.
זה מאוד לא אחראי לקשקש שטויות לפני שקוראים את התאורים הפורנוגכפיים שלה, שיזמה בעצמה.
הוא- הבעל ניסה לרצות אותה ונגרר
מאד כואב שזה מה שהיא בחרה לעשות אבל אפשר להבין אחרי מסכת יסורים שכזו למרות שכל אדם עובר דברים בחיים לאף אחד החיים לא עוברים חלק אני לא דנה או שופטת אותה אני באה לעודד אחרים ולאמר להן שיהיו חזקים. אני בטוחה שיש עוד מיקרים כאלה זה פשוט הדרך בה מגדלים אותם מאז שהם ילדים קטנים הם לא תמיד שומעים ערכי מוסר והתנהגות נאותה אך אני חייבת לציין שלא חסר משפחות חרדיות מדהימות לתפארת עם זוגיות מדהימה. זה כבר תלוי באדם עצמו בערכים שלו ולא קשור אם הוא דתי או חלוני לפני שאתה בוחר דרך חיים תיהיה אדם מוסרי עם מידות טובות שזה מעל הכל! ומשפחות עם סיפור כזה זה אחת ל.. אני לא אוהבת להכליל וזה לא נכון שהחרדים הם כאלה מי שחושב שכל החרדים הם כאלה שילך ליבדוק לפני שהוא מדבר.
שימו לב לכל המגיבים לספר , הטיפשים והחכמים גם כן
הספר מעובד על ידי לא פחות מתשע חברים וחברות של הגברת ווינשטין , כולם שייכים למגזר אחת ויחידה , ח י ל ו נ י ם , הספר מעולם לא נכתב על ידי הגברת וינשטיין , הדבר האחרון שהיא היתה עושה זה לכלכך על ילדיה והוריה , החלק השני של הספר 2016 זה ייתכן שנכתב על ידה משום שאין שם שום זכר למילים וביטויים נואלים , זה כיף להיות חילוני ולהגיד שגם הצד השני שהוא דוס הוא גם כך, שימו לב לכמה אנשים הגברת וינשטיין מודה על עזרתם בהשראת ועריכת הספר ( ראה את הצוואה )
שימו לב , גם שהיא היתה במצב של התאבדות כשכל הילדים היו איתה ולא היה ניתוק בכלל, וזה גם מראה על לפעמים בעיה בריאותית , והכי כיף זה לשפוט את מי ששונאים , דהיינו החרדים !
הכותב כאן שייך למגזר החילוני הטהור , ואני מוכרח לומר לכם , בחסידות גור לא היה רצח של הורים לילדים ואו ילדים להורים וגברים לנשים ואו נשים לגברים שזה קורה אצל הציבור שלנו מדי שבוע בשבוע !!!
בן זוגה במקום רק להנות מגופתה היפה של המנוחה , ולא לקח אותה לטיפול נפשי כראוי ,
אומץ לב חזק של החרדים שהגיעו להלוויה עם פרחים כבקשת הנפטרת על אף שלא ראינו דבר כזה מעולם אצל הציבור החרדי , כמו כן השתתפו בהלוויה על אף שקברו אותה במקום לניגוד רצונם
מפחיד לנסות להאמין לאיילה חסון שרגילה שנים רבות לשפוט על פי צד אחד ובפרט כשאי אפשר לקבל את תגובת הנפטר, ראה ערך גנדי ,,,
מזמן אני שם לא שבציבור שלנו החילוני אוהבים להראות , שלא רק אני חולה , גם אחרים ,
בקשר לספר אני חייב לציין שבתחילה מאד לקחתי ללב ונשברתי מצער, ובלי הגזמות.
אך לאחר עיבוד החומר עולות בי כמה שאלות קשות:
כעורך ספרים מקצועי בחנתי היטב את העבודה הספרותית ואין בה אף שגיאת כתיב, דפוס או לשון, אפילו לא מרווח או פסיק מיותר.
זה אומר שהספר עבר עריכה מקצועית שגם לקחה זמן רב.
כתיבת כזה ספר, "פתיחת מוגלה שהתפשטה בכל הגוף" כלשונה של אסתי ז"ל, מביאה לאובדנות, ראו מאמרו הארוך של פרופ' אלי זומר ראש החוג לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת חיפה על דיסאוציאציה, פיצול אישיות כתוצאה מטראומה מינית, שבעיבוד לא מבוקר של הטראומה עלולה להביא לאובדנות!!!!!
משכך, הכתובת הייתה על הקיר, וכל השותפים, כאמור בתגובה קודמת וכפי גם אני הסקתי מהחומר הערוך במקצועיות, שותפים למהלך ויש להם דם על הידיים בכך שהמקרה לא דווח לגורמים המתאימים ולא טופל כיאות בכלים הרפואיים והרווחתיים המתאימים!!
להרבה אנשים היה אינטרס שהסיפור יסתייים בצורה שהסתיים, לא רק מהכיוון של חסידות גור אלא אף מ"אוהביה" שבהילל.
לדעתי יש בסיפור זה מספר גורמים שעברו על עברות פליליות, החל מהבעל והמשפחה וכלה בעמותת הילל, ועל כולם לתת את הדין!!!!
קראתי את הספר בשקיקה מצד לצד, מצטערת מאד בצערה, ומריבוי בעיות נפשיות שהיא סבלה, אבל עדין לא מאמינה לכל הסיפורים
שאף ללא התיאורים הקשים עליה של קנאה וריבוי הסתבכיות נפשיות במשך כל חייה כעדות עצמה, לא הייתי קונה מהר את כל סיפורי התקאנעס כפי שהיא מכנה אותם, ואם יש כאלו בוודאי לא לכל אחד.
מה שכן זה אולי ספר רדוד שנותן טפיחה על השכם שלנו ש"אנחנו בסדר", הרי אצלנו אין בכלל כאילו סיפורים, כ ו ל ם ממש כמו זוג יונים חיים באהבה ומכבדים אחד את השני, יש אלו כמה בודדים שלא, והם כמובן רק אצל הדוסים, גם 50% גירושים בגידות ועוד זה רק אצלהם. אצלנו כולם עם רמות גבוהות של כבוד האדם ועוד,
כך שבכל מקרה לא נראה שזה מחליש את הדוסים , שרק מתרבים ואלפי נערות ונערים מבתים טובים מצטרפים מרצון אליהם
קראתי את הספר.
אני לא מצליחה להבין את הטענות שלה, אני לא שופטת משום שברור שהיתה במצב דיכאוני קשה אבל החיים של מגזר חסידות גור הוא נוקשה והחוקים בו מאוד בלתי סלחניים. ככה זה.
לכעוס על בן זוגה משום שהיה חלק מן הזרם? הרי רצתה להתחתן איתו..לכעוס עליו משום שרצה לגוון את חיי המין שלהם שנראה שהיא היתה כה נלהבת ונסערת לקחת בהם חלק ושאף הכינה את גופה והצטיידה במיטב ההלבשה התחתונה לקראת המפגשים האלה? היא הביעה דחייה מבעלה ולכן עצם העובדה שאמר לה שהיא אסורה לו אך ששיתף פעולה עם חייהם המשותפים היא לא בגדר טובה גדולה שהוא עשה לה? שהרי הוא פתר אותה מנטל הגועל שחשה כלפיו ויתרה מכך עשה ככל יכולתו על מנת לגרום לה להרגיש מסופקת ומאושרת.
ולהביא שמונה ילדים עם אדם שהיא אינה מעונינת בקרבתו? מצטערת, לא קונה את זה.
הספר לא צריך להתפרסם, דווקא מהמקום של התחשבות בילדיה שהותירה מאחור, תיאורן המפורט של הסצנות הארוטיות לא יתרמו לילדיה. בשביל מה?
קראתי בעיון את הספר
וראיתי גב' מתוסבכת מינית ברמות לא נורמליות
כך שאני ממש לא קונה את כל הגירסה שלה.
וגם אם נקבל, אזי יש לה חלק לא מבוטל
בהתנהגות בעלה אחרי כל הרוצה ולא רוצה שלה
רחמנות גדולה עליה! ולא פחות על משפחתה
פירסום הספר הוא לא פחות מהתעללות אכזרית במשפחתה
(גם עם חלקים נכונים…)
אסתי היקרה! קראתי את מכתבך המרגש וגם את ספרך, וכמו שאת בחרת לכתוב ולא לשתוק הרשי לי גם לשאול כמה שאלות ותובנות,
1. כתבת במכתבך שאת ניצחת במשפט שלמה, והקרבת הכל למען הילדים, אז זהו שלא, את השארת להם צלקת לכל החיים, ביישת אותם והרסת להם את החיים, פשוט כמו האמא שבקשה לשחוט את הילד העיקר שלשני לא יהיה, זה דבר שאמא נורמלית לא עושה אפילו לילדים שפגעו בה ולא רצו להיפגש איתה.
2. כתבת לילדים שאת מתאבדת בגללם, הרי זה לא ניסיון ראשון שלך להתאבד, זה כבר השני, הראשון היה כשהיית בבית אז אולי זה לא ממש בגללם
3. מילא אם היית כותבת ביקורת רק על בעלך, ניחא, אבל כתבת נגד מורותיך ואחות ך ואף יחסת פרק שלם נגד הורייך שעשו הפליות בגידול הילדים וכו' , אף שאנו ראינו בהלוויה ובכל השנים האחרונות כפי שאת כותבת שנהגו בך בכפפות של משי, והחזירו לך טובה תחת רעה , אז מאיפה יש לך כ"כ הרבה רוע, להתאבד ולכתוב על הורייך שלא התנהגו איתך כהוגן, מה את רוצה מהם? הורים מבוגרים שכ"כ סובלים מכל הסיפור הזה ואני מעריך שגם לא כ"כ בריאים בגיל זה, ואת מאשימה אותם או שנותנת להם להרגיש רע עם עצמם, האם בן אדם נורמלי היה עושה זאת להוריו? במקום לכתוב להם תודה על חינוך נפלא , ועל אהבה ללא גבולות
4. האם חשבת שאם לך מותר למתוח ביקורת על הורייך לאחר 40 שנה, ולשאיר להם כזו צלקת, אולי לילדייך גם יש טענות דומות או חמורות מכך כלפייך?, האם רק לך מותר שיהיו טענות ולבזות את הורייך ברבים? לילדייך אסור? אולי גם להם נשאר טעם רע מהתנהגותך, ואת פגעת בורייך לדעתי יותר מאשר ילדייך פגעו בך
5. את כועסת על ילדייך שבשם הדת פגעו בך, מי שחינך את הילדים האלו זו את! כל החיים חינכת אותם למשמעת לרבנים ולמען התורה, אז מה תרצי מהם שביום אחד ישנו את כל מה שהם גדלו עליו? היית צריכה לשבת איתם ולהסביר להם, שבחרת בדרך אחרת, ואם את תאמרי שהכעס שלך זה על השיטה ולא עליהם, אז למה פגעת בהם יותר מכל אחד אחר, השיטה תישאר וזה לא יעזר לך, מי שיסבול זה בנותייך!
6. אני משוכנע שידעת היטב. שמהרגע שאת עזבת את הבית ויצאת בשאלה. החיים של ילדייך נעשו מורכבים ומסובכים לאין ערוך. ולא בטוח שהן ידעו איך להתמודד עם כל הקשיים. עצם הניתוק זה מבחינתם האפשרות היחידה להמשיך את החיים בקהילה בצורה סבירה מאחר והיו חושדים שהן גם לא מספיק חזקות בדת ועלולות להתקלקל כמו תמי. אולי הן הבינו מעזיבתך. שעדיף לך חיי הוללות מהקשר עמם. ואולי הן פחדו שתסיטי אותם נגד הדת כמו שעשית לתמי
7. מקריאה מעמיקה של ספרך , אני מאמין שאת אשה אינטלגנטית אבל עם המון אגוצנטריות ץ ושחושבת רק על עצמה, יש הרבה אמהות שדואגות לילדיהם אבל בעיקר בשביל שיאמרו עליהם שהם אמהות טובות, ושכולם יסתכלו עליהם ויקנאו בהם, ולא חושבות באמת על טובת הילדים, גם אם היה לך קשה לשחק את המשחק של הדת כפי שכתבת , אמא נורמלית הייתה ממשיכה את המשחק למען ילדיה לפחות עד שיתחתנו, ולא משאירה ילדות בבית לחינוכו הקלוקל של בעלה, ואם חשבת שהדת הוא דבר גרוע אז היית צריכה לקחת אותם איתך ולא לברוח
8. כתבת כ"כ הרבה על הצער והבכי שלך, כאמא היית צריכה לחשוב על הצער הנוראי של בנותייך שבכו בלילות ובימים, ואולי אחד מילדייך חשב ג"כ על התאבדות או שאולי גם הן הרגישו שמאסו בחייהם, האם חשבת על עצמך כאשה שעשתה מעשה שעלול לגרום למוות ילדיה , כמו שאת מאשימה את בנותייך
9. כתבת ספר והאשמת את בעלך, אני מאמין למה שכתבת אבל יש פה משהו לא הוגן, לכתוב ספר שאין לאיש כל אפשרות לטהר את שמו או להכחיש , אם הכל אמת, אז היית צריכה להתמודד מולו פנים אל פנים , ולא לכתוב ספר כזה ולהיעלם
10 את גאה בביתך תמי, בסופו של דבר הנפגעת העיקרית מהתאבדותך זו תמי, כאמא היית צריכה להישאר יחד עם כל הסבל למען תמי! כאמא את אמורה לחשוב בראשונה על ילדייך, אז זהו כנראה שלא
11. תמי היית נשואה לבחור שהתאים לה והם חיו באושר, ובגללך היא התגרשה, כאמא לא היית אמורה לאפשר את הגירושים, יש פה ילד שנקרע בין העולמות אבא חרדי ואמא חילונית, לך היה קשה המשחק הכפול, אז למה לא חשבת שאת מאמללת פה ילד שבזכותך ינותק מאביו , שוב כנראה חשבת רק על עצמך
12. בספר עושה רושם שאת שכנעת את בעלך לנהוג נגד התקנות של גור ופתחת אותך כלשונך נגד המסגרת שהוא גדל בה, אולי בעלך היה צריך לברוח כי קשה עליו הניגודים בין ההתנהגות שלו בפועל למה שהוא חונך, כמו שלך היה קשה הניגוד עם הדת
13. כתבת בספר כמה פעמים כמה שחמדת גברים זרים, לשכב עם המתקין וילונות וכו' זו בעיה שלא קשורה לדת , גם חילוני נשוי לא אמור לבגוד בבן זוג שלו, את כותבת על יסורי הנפש שהיו לך בזמן שחמדת בגברים, והתגברת על עצמך. וכועסת על אלוקים שהביא אותך לזה, , אבל הנושא הזה לא קשר כלל לדת, נראה שלא הבנת שבחיים א"א לעשות מה שרוצים
14. בסופו של דבר מגיע לבעלך תודה רבה שהוא המשיך לגדל את הילדים , לפרנסם, לחתנם, ושהוא לא ברח, אם נכון כל מה שכתבת עליו, אז באמת היה מתאים לו לברוח ולהנות מהחיים ומהסטיות שלו, אבל כנראה שהוא אוהב באמת את ילדיו והוא דואג להם
15. כתבת בספרך שלבעלך היה הכל , וכל לילה הוא פרק את יצרו , ואת לא נהנת אף פעם, אז כגבר אני רוצה לספר לך שגבר שאשה שוכבת איתו והיא לא מעונינת ורק עושה לו טובה אז הוא אומלל לא פחות ממנה, אולי זה מרגיע לו את היצר הרגעי, בשביל זה הוא יכול לאונן, אבל בודאי לא נותן לו את החום ואת האהבה, ואולי זה הסיבה שהוא חיפש לרגש אותך ולקח אותך לכל מיני מקומות… היית צריכה לבקש עזרה ולטפל בזוגיות שלכם
16. כתבת בספרך על השנה הראשונה הקשה והשנתיים האחרונות, עושה רושם שנהנת במשך 17 שנה באמצע , הרי כסף לא היה חסר, ובעלך תמיד ניסה לפנק אותך , כפי שאת כתבת , אז למה התעלמת מזה ולא כתבת לו תודה על כך
17. כתבת עליו ספר קשה ולא קראנו פעם אחת על אלימות או שפגע בך מילולית לא ישירות ולא בפני הילדים, או שהתקמצן לתת לך כסף למה שרצית וכו' אז באמת שמענו על נשים שסבלו יותר ועל גברים שסבלו יותר ולא ברחו או התאבדו
18. מקריאת ספרך עושה רושם שאת סבלת מרגשי נחיתות קשים, שאנשים שונאים אותך או שלא אוהבים אותך בגלל נמשים בפנים ושהורייך אוהבים אותך פחות, ושאחותך יורדת לך לחיים עד כדי כל שדרשת שהיא לא תגיע להלוויה שלך.. , לאנשים שסובלים מדברים אלו יש נטייה גם לדמיין ולנפח דברים, וזה דבר שמעורר לחשוב אותי שאלי יש בחלק מן הסיפורים גם הרבה דמיון
כתבת כ"כ הרבה על הצער והבכי שלך, כאמא היית צריכה לחשוב על הצער הנוראי של בנותייך שבכו בלילות ובימים, ואולי אחד מילדייך חשב ג"כ על התאבדות או שאולי גם הן הרגישו שמאסו בחייהם, האם חשבת על עצמך כאשה שעשתה מעשה שעלול לגרום למוות ילדיה , כמו שאת מאשימה את בנותייך
אין ספק שבעלה של אסתי היה חזיר וחרמן וסוטה בכך שדירבן את אסתי להגשים פנטזיות למרות שלא רצתה בליבה יכול להיות שכן רצתה לדעתי הסופרת ירתה לכל הכיוונים והכל בגלל בנותיה שניתקו קשר עימה מתוך צער גדול מאוד שניגרם לה אבל מעשה כזה הוא קיצוני יש לך בת ונכד הורים למה?כנראה שהבעיה הנפשית הייתה קשה והקריבה את חייהה למען נשים אחרות והכל ללא ידיע על ערך החיים מאוד מצער ברוך דיין אמת
מזדעזעת מכל התגובות כאן. תתבישו לכם! לאף אחד מכם אין זכות לדבר כך אל אישה שנפטרה, ולא משנה מאיזו סיבה. ובמיוחד אישה שסבלה כל כך הרבה!
אף אחד מכם לא חווה את מה שהיא חוותה ולא הרגיש את מה שהיא הרגישה. שה' ירחם עליכם. מי אתם שתשפטו אותה? מי אתם? אלוקים יש רק אחד!
היי מימי. אני פונה רק אליך. אתה כותב לאסתי, כאילו שהיא חיה ויש מקום לבוא אליה בטענות ותוככות. אבל היא מתה. אז מה זה עוזר? היה לה קל? לא!. היא התמודדה נכון? אולי לא. אבל גם בעלה לא עזר. וכל מה שכתבת ממש לא רלוונטי אלא בינך לבין עצמך.
איפה אפשר לקרוא את הספר? שלחו לינק
וואו. אחרי שיטוט בביקורות על הספר ואחרי שקראתי אותו בעצמי גם כמובן, עוד לא נתקלתי בספר שגורם לכזו מחלוקות ולשתי מחנות של ממש. המצדדים בה והמתנגדים לה. זה רק מראה כמה אפור יש בסיפור הזה. אגב, אם עוןד לא יצא לכם לראות את ההצגה עושה כרצונו בהבימה, כדאי מאוד לראות לפני שזה יורד מהתיאטרון. עשו שם עבודת בימוי נפלאה ואסנת פישמן עושה עבודה נהדרת ממש.
אחרי שקראתי את הספר, שמעתי שתיאטרון הבימה עיבד את הספר למחזה. אחרי הידיעה על עושה כרצונו הצגה, בדקתי מיד מתי ההצגה הקרובה וכמה עולים כרטיסים והלכתי עם בעלי. טוב, תקשיבו טוב – ההצגה לא נופלת מהספר. תסריט מעולה עם שחקנים שמעבירים את סיפורה של אסתי בצורה כולכך מדויקת.
לאחר קריאת הספר מצד לצד והזדהות עמוקה עם הצער הנוראי שהיא עברה. ברור שהיתה לה בעיה בזוגיות מהתחלה והקשר התפתח בצורה עקומה שהובילה לאסון. היא עצמה גררה את בעלה החסיד לראות עולם ולהפתח לדברים שלא היו אמורים להגיע אליו על פי התקנות של חסידות גור. מה שהיא לא צפתה היה שהגולם קם על יוצרו והוא המשיך עוד צעד אחד קדימה.
אי אפשר לשפוט ואסור לדבר על המתים. אבל אני חושב שלפני ששופטים את התקנות של גור ואני ממש לא בעדן אפילו לא בתור אדם חרדי ואני לא מסוגל להבין איפה השראת השכינה בשמירת סייגים שהם לא לרמה הרוחנית שלך, עם זאת במקרה הזה צריך לדעת שהיו לאסתי בעיות פסיכולוגיות מילדות שהיא נסתה למצוא להן תשובה אצל בעלה וזה לא הצליח, כנראה שניהם לא אשמים בתוצאה אלא הקהילה שלא נותנת מענה ואפשרות לטפל. זה חייב להשתנות ומהר. לפתח את העיניים ולהבין שכמו שיש רופא משפחה יש פסיכולוג, ומי שמכיר את הציבור החרדי מבין מה שאני אומר.