תמלול הכתבה: נשים בצריח?
קריינות: הדרישה לשוויון בין נשים לגברים הביאה לכך שבאופן יחסי נשים יותר מבעבר מצליחות להשתלב במסלולי פיקוד בצבא, לחלקן הצבא אף מהווה קרש קפיצה לתפקידים בחברה, לאחר השירות. ולמרות זאת, ספר חדש בשם "נלחמות בצה"ל" שפרסם לאחרונה אלוף משנה שגיא רז, מעביר מסר מאוד ברור לנשים, ובעיקר לאלו הרוצות לקחת חלק בתפקידי לחימה כדי להגיע לעמדות ההנהגה.
רז שגיא: לוחם זו פעילות גופנית מאוד קשה זה לא פרס על כלום, ושם לא נאבקים. לא על שוויון, ולא על כלום. רק עושים דבר אחד – דואגים שעם ישראל ישב בביטחון בארצו ובמולדתו. שוויון מוגדר מהרבה מאוד דברים. בחברה ובוודאי בצבא לא יכול להיות שוויון מוחלט.
קריינות: כמובן שעבור לא מעט נשים רק מנופף בסדין אדום.
אורנה ששון-לוי: אם הצבא הוא ארגון שנותן הרבה כוח חברתי ובישראל הוא נותן הרבה כוח, כוח תעסוקתי, כוח פוליטי, כוח חברתי. אם נמנע אותו מנשים יהיה עוד יותר קל להגיד לנשים: "אין לך מה לעשות בכנסת, את לא היית בצבא את לא יודעת על מה אנחנו מדברים. אין לך מה לעשות בצמרת של תאגידים כלכליים כי לא היית בצבא, לא קיבלת את כל ההכשרה שגברים קיבלו".
ענת טהון-אשכנזי: מבחנתי שוויון מגדרי בצבא הוא קודם כל הוא הכרח, כל עוד יש נשים בצבא חייב להיות שוויון מגדרי.
קריינות: אך האם שילוב נשים בתפקידי לחימה ופיקוד בצבא, אכן מקדם תפיסה פמיניסטית אשר נועדה בין היתר להציע חלופה להגמוניה הגברית? האם נשים מצליחות להכניס ליחידות הלוחמות מהרעיונות הפמיניסטים שמדברים על חברה צודקת, שוויונית, בלתי אלימה?
גיל הילל: זה לקחת עצורים ולכבות עליהן סיגריה, זה לקחת עצורים ולא לתת להם מים ואוכל ימים שלמים. בתור חיילת תמיד חובת ההוכחה היא עלי. זה עדין עולם גברי, אני אישה, אני די זרה בעולם הזה, ואני צריכה להוכיח. כלומר אני לא צריכה להיות גבר – אני צריכה להיות גבר-גבר. וזה נכון שלעתים הפעולות שאני צריכה הן הרבה יותר קיצוניות בשביל להוכיח שאני מתאימה, שאפשר לסמוך עלי, שאני יכולה לצאת עם כל הגברים למשימה ואני עדין אחשב אחת מהם מהחבר'ה.
קריינות: ואולי צריך לשאול, האם כדי להגיע לעמדות הנהגה בחברה נשים צריכות בכלל להוכיח את עצמן דווקא בשדה הצבאי? או שגם אישה ללא רקע צבאי יכולה להוביל משא ומתן מדיני ובכלל לתרום לקידום תחושת הביטחון בחברה?
ענת טהון-אשכנזי: השאלה של מה הוא ביטחון עבור נשים, בוודאי לא תענה רק על ידי נשים רק במובן הצר של ביטחון צבאי. מתוך זה גם ההשקפות עולם שנשים יביאו לתפקידי הנהגה שונים של מה הוא ביטחון, ואיך מכוננים ביטחון עבור נשים, יהיו הרבה יותר רחבים. אם אנחנו מדברות על הצדקות לפתיחת מלחמה, היום התפיסה המיליטריסטית תמקד את השאלות "איפה עומד המשא ומתן המדיני? "האם הכוח מספיק ערוך מוכן?" שאלות שהן טובות בפני עצמן, אנחנו היינו מצפות שישאלו עוד שאלות נוספות: "איפה החברה האזרחית, כמה היא ערוכה למלחמה? איזה קורבנות יהיו מהמלחמה הזאת? ולא רק קורבנות בנפש. איזה מחירים יישאו הנשים והגברים כאחד? איזה מחירים נפשיים יישאו נשים בתוך תהליך כזה של מלחמה?".
קריינות: התפיסה המיליטריסטית שכה מושרשת בחברה הישראלית, לא פסחה על חלק ניכר מארגוני השלום. ארגונים ותנועות כמו: לוחמים לשלום, שוברים שתיקה, יש גבול, מכתב הטייסים, כולם שואבים את מקור סמכותם מהרקע הצבאי של חבריהם לתנועה.
רלה מזלי: גוף שלא בא מהמקום הזה, ומציג ידע אלטרנטיבי שאין לו תווית של איש ביטחון, או גנרל או לוחם לשעבר וכולי, הוא מראש גוף יותר חשוד, פחות נחשב, יותר קל לסווג אותו בתור שוליים.
אורנה ששון-לוי: אין מקום שבו אפשר להגיד "פה אני אחיה לי באיזה שהוא גטו פמיניסטי, פציפיסטי, נקי מצבאיות". אין דבר כזה. אין דבר כזה, כולנו משלמים מיסים למדינה ורובם הולכים למערכת הביטחון. כאילו, אין אפשרות כזאת, אז עדיף להיות חלק ולפעול מפנים. זה לא עדיף, זה מה שיש, אין דרך להתנתק מזה. ומי שאומרת שהיא מתנתקת מזה משלה את עצמה לדעתי.
רלה מזלי: יש נשים שרואות את עצמן פמיניסטיות, יש גם ארגונים כאלה, שלא עוסקות במיליטריזם, ולא מתנגדות למיליטריזם, בישראל יש לא מעט כאלה, לצערי. אני חושבת שזה עיוות של מה שפמיניזם מציע כפרוגרמה חברתית פוליטית.
קריינות: גם האו"ם הכיר כבר לפני 14 שנים בכך שנשים הן הנפגעות העיקריות מסכסוכים צבאיים. הוא קיבל את ההחלטה 1325, המכירה בעובדה שנשים הן מפתח ליצירת תהליכי שלום בני קיימא ולסיום סכסוכים אלימים. מכאן, חובת המדינות החברות באו"ם לשלב נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות, וביחוד באלו העוסקים בסוגיות של ביטחון ושלום.
לינוי בר גפן: מאז ינואר 2012 נפגשות באופן קבוע נציגות של עשרות ארגוני נשים וזכויות אדם, כדי לגבש תכנית פעולה כוללת ליישום ההחלטה החשובה הזאת. היום הן יציגו את תכנית הפעולה בדרישה, באמונה ובתקווה שממשלת ישראל תאמץ אותה במלואה.
קריינות: וכמובן יש מי שחושב שמדובר בסוג של פנטזיה נשית.
שגיא רז: אם מדינת ישראל הייתה מקבלת את כל הנחיות האו"ם. למה רצנו ל-1325 כי זה מגדר? אני לא מוביל מגדרי, אני אומר את זה לכל האנשים בארץ לשוויון יש גבולות.
קריינות: על הדרך לצמצום המיליטריזם בחברה ישראלית אין חולק.
אורנה ששון-לוי: הדרך לפעול היא בארגוני חברה אזרחית שיכולים, אולי, להוביל לכיוונים של מדיניות של שלום.
סוף תמלול הכתבה: נשים בצריח?
מה הקשר בין שירות צבאי לפמיניזם? לליברליזם ולשוויון? זה שהחברה הישראלית מצואיסטית ואלימה אומר שנשים צריכות ליטול חלק בפארסה המכוערת הזאת? אשה שרוצה להיות "גבר גבר" כמו שאחת המתראינות אומרת, רחוקה מאד מהבנת מושג השוויון וצדק חברתי.