תמלול הכתבה: סדר חברתי 31-12-2013
השבוע בסדר חברתי:
המגורים הרעועים של מהגרי העבודה בחקלאות.
מעמד לא בריא - על הזכות לבריאות של נפגעות חוק האזרחות.
הצבא כקרש קפיצה לחברה הישראלית, האמנם?
נבי סמואל - כפר בכלוב.
למי יש תעודת אנרכיסט?
בשבת - מצטרפים לעובדות הסיעוד במאבקן.
"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
מגורי מהגרים
מגישה: החזאים מכינים אותנו לבואה של סערה נוספת, אך ישנם אלה שאינם יכולים להתגונן מפני מזג האוויר הסוער - מהגרי העבודה המועסקים בשטחים פתוחים וחיים בתנאי מגורים קשים. רק לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה הרשיע את "פירות אלפסי" - חברה לעיבוד פרדסים ושיווק פרי הדר, שהתרשלה בהעמדת תנאי מגורים הולמים לעובדים. בתחילת השבוע ביקרנו 15 מהגרי עבודה תאילנדים המועסקים בחממות מושב תקומה שבדרום, מתגוררים בתנאים לא ראויים וחוששים מאוד מהסערה המתקרבת.
קאנו: אנחנו קונים את בגדי העבודה שלנו עבים, כדי שישמשו אותנו גם כדי להתחמם בחורף.
יש מים שמטפטפים בחדר, השקעים חשופים וזה מסוכן. זו האחריות של המעסיק ומכיוון שהוא לא שולח חשמלאי לתקן אנחנו נאלצים לדאוג לזה בעצמנו. אנחנו מאוד פוחדים מהחשמל החשוף ולכן נזהרים מאוד.
מגישה: העובדים פנו ל"קו לעובד" וזה ערב את יושבת ראש "הוועדה לבעיית העובדים הזרים", כן - זו אינה טעות, כך נקראת הוועדה. חברת הכנסת רוזין, הגיעה להתרשם מתנאי המגורים מקרוב.
מיכל רוזין: ביום רביעי זה מגיע שר החקלאות אלי לוועדה, והיה לי חשוב מאוד לראות בעיניים כיצד תנאי המגורים של העובדים, לשמוע מהם האם יש בעיות, קשיים.
אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם כעבדים.
נועה שאוור: עובדים שחיים בקרוואנים מעופשים שכבר פג התוקף שלהם, גג לא גג, מכוסים בניילונים כדי לנסות, איכשהו, להגן מהגשם, בלי אמצעי חימום, בלי אמצעי קירור בקיץ, המטבחים מאולתרים ויש שירותים אחד ומקלחת אחת להרבה עובדים.
מגישה: מהסיור במקום עולה בנוסף כי העובדים חשופים לירי פגזים מעזה בזמן העבודה בשטחים הפתוחים. הממ"ד שהותקן מסוגל להכיל רק חמישה מהם בעמידה, והיתר? נעזבים לגורלם.
מעמד לא בריא
מגישה: הזכות לטיפול רפואי במחיר סביר והגיוני נראית לנו מובנת מאליה, כך גם יכולתנו לסייע לבן הזוג בתקופת מחלה. אבל המקרה של לילה ראנם (Layla Rannem) מהכפר זומר, חושף שזכות בסיסית זו אינה ניתנת לכולם.
לילה ראנם: גם מבחינה בריאותית, בעלי נכה, ומקבל קצבה מהביטוח הלאומי, כי לא מתייחסים אליו כנשוי, למרות שיש הסכם נישואין. הנישואין שלנו לא מוכרים כי אין תעודת זהות ישראלית. הם לא מרשים לי לנהוג במכונית, זה מאוד קשה כי בעלי נכה ולא יכול לנהוג. אני מקווה שהחוק ישתנה קצת לקראת השנה החדשה וירשו לנו לנהגו במכוניות, כדי שהמצב ישתפר קצת.
אין לי ילדים, הייתי צריכה לעשות טיפולי פוריות, הם דרשו הרבה מאוד כסף, ולא יכולתי לשלם.
מגישה: בישראל נמצאים כ-20,000 פלסטינים חסרי מעמד, רבות הן נשים פלסטיניות שנישאו לאזרח ישראלי. הנשים שנותרו ללא גישה לשירותי בריאות ורווחה היו במרכזו של הכנס "מעמד לא בריא" שדן באפשרויות לתיקון המצב.
שירין בטשון-חורי: אישה אחת העידה בראיון, "שבחודשים האחרונים בהריון שלי בביתי הייתי מרגישה כאבים, אבל לא יכולתי ללכת לביקור רופא, אז פשוט לא הלכתי".
אישה אחרת, חולת סוכרת, למשל העידה שבהתחלה היא הלכה ורכשה ביטחון בריאות פרטי, היא לא יכלה לתחזק את זה כי זה מאוד יקר כלכלית.
לילה ראנם: יש לנו הרבה בעיות, אבל זה לא עוצר אותנו מלהמשיך להיאבק. לקח לי עשר שנים לקבל אישור שהייה ועכשיו, אני דופקת על כל הדלתות כדי לקבל אזרחות.
מגישה: בארגון "רופאים לזכויות אדם" דרשו לנתק את הקשר בין מעמד אזרחי לזכויות חברתיות ובקשו ששרי הרווחה והבריאות יפעילו את סמכותם ויאמצו מודל של "תושבות חברתית" לעשרות אלפי הנשים, הגברים והמשפחות נפגעי חוק האזרחות.
הצבא כקרש קפיצה
מגישה: ולכתבה המרכזית. קבוצות מיעוט כגון: אתיופים, בדואים או דרוזים מנסים להשתלב בחברה דרך השירות הצבאי. אך מסתבר, שההדרה בחברה שלנו חזקה יותר אפילו מהאתוס הצבאי. על הצבא כקרש קפיצה לחברה הישראלית, בכתבה הבאה.
קריינות: מקובל לייחס לשירות הצבאי הכנה לחיים, במקרים מסוימים גם הקניית ניסיון וכישורים מקצועיים. גם אתוס כור ההיתוך נקשר בשירות בצה"ל, כשישראלים מקבוצות שונות בחברה נפגשים ונוצרת סולידריות לאומית, אחוות לוחמים. התלווינו לצעירים דרוזים בדרכם למכינה הקדם צבאית.
נור סלאחה: חשוב לי לשרת בצבא כי זה קודם כל הקשר של הדרוזים למדינה מקום המדינה ועד עכשיו.
איהאב, קח פיקוד. אתה אחראי על הקבוצה.
נור סלאחה: קודם כל זה קריירה, זה הופך אותך לבן-אדם, למנהיג. וזה כבוד לשרת את המדינה ולהמשיך במסורת של הסבא והאבא.
אליאס אינברם: קודם כל השירות הצבאי היום לכולם הוא כרטיס כניסה לחברה הישראלית – על אחת כמה וכמה כשמדובר ביוצאי אתיופיה שמחפשים כל הזמן דרכים להשתלב בחברה הישראלית. זאת קהילה מאוד ציונית שמחוברת לארץ ישראל, לאדמת ארץ ישראל, והיא רואה בתרומה שלה חלק מבניית מדינת ישראל.
מלכה שבתאי: שיעור הגיוס בקרב יוצאי אתיופיה הוא גבוה מהממוצע של כלל החברה, כיוון שהם רואים בצבא באמת תחנה שמאפשרת להם את מה שנחשב ככרטיס כניסה לחברה הישראלית.
חניך: בלי הצבא זה כן היה אפשרי אבל זה הולך להיות אפשרי עם רמת חיים קשה.
קריינות: עומר סעד, צעיר דרוזי החליט דווקא להתעמת עם המערכת ולסרב להתגייס דווקא על רקע היותו דרוזי.
עומר סעד: רבים מצעירי עדתנו משרתים בצבא בהתאם לחוק שירות ביטחון – ומה הישגנו? אפליה בכל התחומים, עוני בכפרים, הפקעת אדמותינו, אין תכוניות מתאר, אין אזורי תעשייה. בכפרינו האחוז היחסי הנמוך ביותר של בוגרי אוניברסיטאות. אחוז המובטלים בכפרינו הוא מן הגבוהים. חוק שירות הביטחון ניתק אותנו משורשינו הערביים.
אליאס אינברם: יש קולות בקרב יוצאי אתיופיה היום ששואלים שוב ושוב, אם יש גזענות, אם יש דעות קדומות ואם יש בורות כנגד יוצאי אתיופיה, שואלים את עצמם למה לשרת בצבא, למה לתרום לחברה הישראלית שמדירה אותך, ששונאת אותך, שלא מעסיקה אותך, או אם מעסיקה אותך לא נותנת לך שכר הולם, לא מקדמת אותך בעבודה , אז למה לשרת? למה אני צריך להיהרג למען חברה כזו שמדירה אותי.
יגיל לוי: דרוזים ובדואים זו דוגמא מצוינת למי שכן תורמים תרומה כזו או אחרת ודווקא לליבה הלוחמת של הצבא ומגלים מציאות מאוד עגומה כשהם חוזרים לעיירות שלהם, חלקם אפילו שעצם קיומן לא מוסדר כחוק, ראה המקרה של ההתיישבות הבדואית בנגב.
קריינות: אז איך זה, שמכלל תופעות הסרבנות המוכרות לנו, אנו לא שומעים על סרבנותם של אזרחים מהקבוצות המודרות והמוחלשות בחברה?
מלכה שבתאי: הם לא נמצאים במקומות שבהם הם שותפים לשיח שאולי כדאי לבחור מסלול אלטרנטיבי לתרומה, הם לא שם. הם לא במקום הזה עדיין. הם במקום של לראות בצבא דרך, הזדמנות, קפיצת מדרגה בהוויה החברתית והאישית שלהם שתוביל אותם למקום טוב יותר לאחר השירות הצבאי.
יוסי דוד: העניין של סרבנות כאקט חברתי פוליטי הוא שייך לאוכלוסייה שהיא אוכלוסיה מאוד מסוימת בעלת גוון ומעמד סוציו אקונומי מאוד מסוימים – שהיא האוכלוסיה האשכנזית. שלהם יש גם כלים למוביליות, כלים אחרים למוביליות והם יכולים להסתכל על המציאות בצורה קצת יותר רחבה. הצבא לא משנה את המבנה החברתי או את הריבוד שלו. קבוצות מיעוט בחברה שהן משרתות בצבא לא זוכות לאיזו שהיא מוביליות חברתית, או איזה שהוא שינוי ממה שהיה בלי זה, וקבוצות מוביליות כן ממשיכות להיות במוביליות עם הצבא.
קריינות: אז התפיסה הרווחת לפיה הצבא משפיע על יכולתם של החיילים המשוחררים להתקדם בחברה כנראה לא עומדת במבחן המציאות.
לעומת זאת, ישנה שכבה דקה של אנשים שדרגת קצונה בכירה בצבא שימשה עבורם מקפצה לעמדות קבלת החלטות גם בחיים האזרחיים – כמו ראשי ערים, מנהלי תאגידים או שרים בממשלה.
עופרה פינקלשטיין: אני פוגשת גם באנשים שאומרים, וואלה זה איש צבא, הוא גנרל ... מן הסתם נתונים להם איזה קרדיט, אם הוא יכל להיות מפקד בצבא אז הוא יכול גם לנהל עיר.
רוביק רוזנטל: זה מתבטא לפעמים באופן אירוני שמפקדים בכירים הופכים למנהלים והם מתגלים ככישלון כי הם לא מסתגלים לתרבות ניהול יותר פתוחה, יותר דמוקרטיות.
קריינות: התופעה שבה גנרלים בצבא הופכים למנהלים בחיים האזרחיים מתבררת כאחד המנגנונים המסייעים להנציח, לא רק את שכבת מקבלי ההחלטות , אלא גם את עצם תפיסת הצבא כתנאי להשתתפות בחברה.
מגישה: אכן הצבא מהווה קרש קפיצה, השאלה רק - למי!
נבי סמואל - כפר בכלוב
ולנושא אחר. דמינו לעצמכם את החיים במקום, שבו אין לכם אישור לשהות; קרובים וחברים לא יכולים לבקר אתכם בגלל מחסומים וחומות; כדי לצאת לעבודה אתם צריכים לבזבז שעות במחסומים; כדי לנטוע עץ אתם צריכים היתר מבית משפט, שלא לדבר על לבנות. זה המצב בכפר נבי סמואל בסוף השבוע ביקרו בכפר פעילות ופעילים ישראליים, כדי ללמוד מקרוב על מצוקת התושבים.
הרבה צבא, שדפקו על הדלתות, נכנסו לבתים והתחילו להוציא את האנשים עם הדברים שלהם.
והם התחילו אחר כך ללחוץ עלינו שנעזוב את הכפר.
קריינות: הכפר נבי סמואל נכבש ב-67. ארבע שנים לאחר מכן גורשו התושבים לאזור סמוך ובתיהם נהרסו. אזור הכפר הוכרז לגן לאומי, ובשנה האחרונה המנהל האזרחי החל לקדם תכנית להקמת אתר ארכאולוגי מסביב למסגד ולבית הקברות. בדיון בבית המשפט כשנשאל נציג המנהל מה עם תושבי הכפר? הוא ענה - "אין שם כפר".
אתם אנרכיסטים?
גם לדרום הר חברון הגיעו השבת פעילים, כדי ללוות חקלאים פלסטינים. שוטר דרש מהם תעודות זהות, כדי לברר האם הם אנרכיסטים.
שוטר: אנחנו לא סתם עומדים פה, גבר. אנחנו עומדים פה למטרה,
לזהות אנרכיסטים ולהחזיר אותם חזרה.
בסדר? אתה לא צריך להיעלב מהשאלות שלנו.
פעיל: מה זאת אומרת?
שוטר: מי אתם אני שואל? עוד הפעם, אנרכיסטים או לא אנרכיסטים?
מגישה: לאחר שהתברר כי בתעודות של הפעילים לא צוין כי הם אנרכיסטים, הם הורשו להמשיך בדרכם.
שוטר: אתם לא אנרכיסטים?
פעיל: מה אתה רוצה ממני?
שוטר: שאלה פשוטה.
פעיל: אנחנו הולכים לטייל.
שוטר: יפה, אין לי בעיה, אז לא יכולת להגיד את זה לפני שעה?
פעיל: יש לי תעודת אנרכיסט? אם היית רוצה תעודת אנרכסיט...
שוטר: חברה אתם רק צריכים לענות על השאלות שלנו.
פעיל: שיהיה יום טוב.
עבדות סיעודית
מגישה: את המהדורה פתחנו עם זכויותיהם של מהגרי העבודה בענף החקלאות ונסיים עם זכויותיהן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד. השנה נכנסה לתוקפה "אמנת עובדי משק הבית" של ארגון העבודה הבינלאומי, והיא אושררה כבר על ידי עשר מדינות. האמנה מגדירה את זכויותיהם של העובדות והעובדים לשוויון זכויות בפני החוק, לחופש בחירה בין מעסיקים ולמניעת תשלום דמי תיווך בסכומים מופקעים עבור הזכות לעבוד במדינה זרה. בפועל, עובדות הסיעוד בישראל משלמות 8,000 דולר בממוצע כדמי תיווך ומועסקות במשך 24 שעות ביממה בשכר מינימום ללא שעות נוספות. בשבת הקרובה, בשעה שבע בערב, ניפגש עם עובדות הסיעוד בגינת לוינסקי בתל אביב ונצעד לכיוון כיכר הבימה, בקריאה לממשלת ישראל לאשרור האמנה ולמתן זכויות שוות למטפלות הסיעודיות.
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, שנה טובה, ונתראה במהדורה הבאה!
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 31-12-2013
הוספת תגובה לכתבה