יום שלישי   12-11-2019
דעה על סדר היום |

אנסים משתחררים ומתלוננות מסתכנות במאסר

חברה נכתב על ידי

ושוב סדר היום הציבורי שגוי כל כך; ביום בו דנה ועדת השחרורים בקיצור עונשו של האנס ועבריין המין, משה קצב ושבוע לפי שיערך דיון בערעור בעניינו של אנס מורשע אחר, יניב נחמן, מתפרסם כי הנוהל להעמדה לדין של מתלונני ומתלוננות שווא ישונה- יהיה קל יותר מעתה להעמיד לדין מתלוננות שווא.

נראה כי כאשר מדובר במלחמה בתרבות האונס החברה בישראל ממשיכה להתקדם צעד קדימה, אך חוזרת מיד לאחר מכן שני צעדים לאחור. אתמול (27/03/16) אמורה היתה לדון וועדת השחרורים בקיצור עונשו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שהורשע בביצוע מספר עבירות מין וביניהן אונס. קצב מעולם לא הודה במעשיו ובטח שלא הביע חרטה עליהם, להפך. לאורך כל תקופת המשפט ואף כאשר נכלא, המשיך לטעון לחפותו. הוועדה צריכה להחליט האם לקצר את עונשו של קצב בשליש על "התנהגות טובה" או לנקוט עמדה בשיח הציבורי נגד עבירות מין. הוועדה תצטרך לבחור אם להתנגד לקיצור עונשו ובכך להעביר מסר לפיו אין מקום להקלות בעונשם של עברייני מין, בטח לא כאלה שאפילו לא הודו במעשיהם ועל כן לא יתכן כי עברו תהליך אמיתי של שיקום.

ולמרות שהבאז סביב מי שהיה "האזרח מספר אחת" עוד גבוה, בשקט בשקט מתארגנת גם מחאה נגד אנס מורשע נוסף. לפני שלושה חודשים (דצמבר 2015), נגזרו על יניב נחמן, מי שהורשע באונס, חצי שנה של עבודות שירות בלבד. מאז הספיק נחמן כבר לחזור לרשתות החברתיות שבהן הכיר את קורבנותיו ובעיקר נותר חופשי. זאת למרות שבית המשפט קבע כי הוא אכן אנס. לאחר הפגנות, קמפיינים אינטרנטיים ושליחת מכתבים החליטה הפרקליטות, בסופו של דבר, להגיש ערעור על עונשו של נחמן ובית המשפט צפוי לדון בערעור בשבוע הבא.

  • צפו בסיקור ההפגנה מול בית המשפט בחודש דצמבר נגד העונש הקל שנגזר על יניב נחמן:
דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

אבל בזמן שאנסים דווקא משוחררים או עלולים להשתחרר, את האש חוטפות כמובן המתלוננות. אחוז תלונות השווא בעבירות מין הוא מזערי. מראש כמות הנפגעות שמגיעות עד כדי הגשת תלונה במשטרה הוא קטן בטח ביחס להקפי עבירות המין שסובבות אותנו. מתוך כל אותן תלונות, אחוז נכבד מהתיקים אפילו לא מגיע לכדי הגשת כתב אישום- תיקים רבים נסגרים עוד בטרם הגיעו למשפט. אם נשים רגע בפרופורציה אפילו את הכמות האופציונלית של תלונות השווא, נבין שמדובר במספרים בודדים עד לא קיימים. ובכל זאת, דווקא עכשיו, בוחרת הפרקליטות לשנות את הנחיות ההעמדה לדין של מתלונני ומתלוננות שווא.

ההנחיה המדוברת, אותה הפרקליטות רוצה לשנות, נכתבה לראשונה בשנת 1993 ע"י דורית בייניש ושונתה לאחר מכן ע"י עדנה ארבל (לשעבר פרקליטת המדינה). בשינוי שנוסף בתקופת ארבל נוספו להנחיה שתי פסקאות שהופכות את ההעמדה לדין של מתלונני ומתלוננות שווא, גם על עבירות מין, לבעייתית יותר. הסיבה לשינוי נבעה מהתפישה לפיה יש גורמים רבים מאוד לעדויות סותרות, למשל תלות באדם שעליו התלוננת, רגשות אשם, קושי נפשי להעיד נגדו ועוד. על פי תפישה זו בעצם קשה מאוד לקבוע איזה חלק מהעדות הוא אמיתי והאם מדובר בעדות שקרית. בשל המורכבות הזאת, הומלץ לנקוט בגישה זהירה יותר ולהימנע מהעמדת הקורבן לכאורה לדין בגין מתן עדותו הסותרת.

giphy

נראה שדווקא את התפישה של המורכבות הזאת מנסים כעת בפרקליטות לשנות. והנה, כמה קל להסיט את תשומת הלב מהעבריינים האמתיים כאן, אלה שיש בעשרות ובאלפים מסביבנו ולהפנות אצבע מאשימה למתלוננות. כלומר, עוד אצבע מאשימה, אחת מני רבות מדי. הרבה יותר קל הרי לייצר ספין תקשורתי ולתחזק את תדמית המתלוננות כנצלניות, שקרניות, תחמניות, במקום לנסות ולתקן את העוול המוסרי הזה לפיו דווקא האנסים הופכים ל"מאמי הלאומי", למסכנים, לאלו שצריך לרחם עליו ולא להרוס, חלילה, את חייהם.