אל לנו לשקוע בתחושת אופוריה בצל שערים ראשיים בעיתונים בהן מופיעות נפגעות אלימות מינית. אל לנו להתרפק על "ההישג" של התעוררות התודעה הפמיניסטית ביותר ויותר נשים ואנשים, או לשמוח שיותר ויותר נפגעות מחליטות להתלונן. אל לנו גם להיאנח אנחת רווחה כאשר אשת הנשיא לוחצת את ידי המתלוננות. אסור לנו לעשות את כל אלה.
הסיסמה הישנה והמוכרת, זו שנשמעת כמעט בכל הפגנה פמיניסטית, כנגד סגירת תיקים פליליים "מחוסר עניין לציבור" שאומרת "שאנחנו הציבור- ואותנו זה מעניין", לא יכלה להיות מתאימה יותר לימים אלה. גם היום, גם לאחר שהמאבק הפמיניסטי, הארוך והמייגע, נגד תרבות האונס והנורמות הכל כך אלימות שמקיפות אותנו, מראה ניצני שינוי תודעה- אנחנו מגלות כמה עוד אסור לנו לשחרר ולהרפות אפילו לרגע מהמאבק העיקש הזה שלנו.
בעוד פרשת בוכריס פינתה קצת מקום בכותרות הפמיניסטיות למען שער מלא במתלוננות שהופיעו עליו בפנים חשופות, נראה כי תרבות האונס ושליחיה החליטו להזכיר לנו שהם עוד ממש לא עברו מן העולם. הם כאן ובגדול ויש להם כוח רב.
בסוף החודש ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר תתכנס כדי להכריע אם לשחרר מכלא מעשיהו את הנשיא לשעבר, משה קצב, בתום ריצוי שני שלישים ממאסרו. קצב עדיין מרצה בימים אלה את מעצרו לאחר שהורשע באונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש מהלכי משפט ונשפט לשבע שנות מאסר- אם ישוחרר, יקוצר עונשו בשנתיים וארבעה חודשים.
ביום שישי (11/03/16) פרסם ערוץ 10 שאם ועדת הערעורים של שירות בתי הסוהר תדחה את בקשתו של קצב, צפויים שרת המשפטים, איילת שקד, ונשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, לתמוך במתן חנינה לנשיא לשעבר. מאז אומנם הבהירה דוברת בית הנשיא כי "בניגוד לפרסומים, נשיא המדינה לא הביע תמיכה במתן חנינה למשה קצב. הנשיא ידון בסוגיה זו ויגבש את עמדתו, אם וכאשר יידרש לכך, זאת רק לאחר שיעמדו בפניו כל השיקולים הנדרשים לקבלת החלטה, כפי שהוא נוהג בכל בקשת חנינה אחרת המובאת בפניו". אך נראה כי איילת שקד עדיין עומדת על כך ש"אין שום סיבה שוועדת השחרורים לא תשחרר את הנשיא לשעבר קצב, הוא עומד בקריטריונים".
העניין הוא שקצב דווקא לא בדיוק עומד בקריטריונים.
קצב מעולם לא הכיר והודה בפשעיו, שלא לדבר על כך שמעולם לא התחרט עליהם. בדף פייסבוק שהוקם מאז שהתפרסמה אפשרות שחרורו של קצב, כותבת עו"ד עדי עזוז (ממקימות הדף): "בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על-תנאי, תשקול הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא…".
ובכן, נראה כי ההכרעה בעניינו של קצב תהיה אם כך הכרעה עקרונית בהרבה- האם נשים, (שהן רוב מספרי באוכלוסייה) ושלומן, נחשבים תחת "שלום הציבור"? האם נפגעותיו, אלו שאזרו אומץ והתלוננו נגד אדם בר עוצמה והשפעה גדולה כל כך, שספגו השמצות, שמשלמות עד היום מחיר אישי יקר על האומץ להתלונן, האם שלומן חשוב לוועדה?
והאם ניתן לשחרר מהכלא, תוך קיצור עונשו, אדם, עבריין, שמעולם לא לקח אחריות על מעשיו, שמכחיש אותם עד היום ולא מביע שום חרטה עליהם? האם ניתן לומר שהוא השתקם? שהתנהגותו הטובה בכלא מספיקה על מנת לקצר את עונשו, הקצר יחסית מלכתחילה?
ובעיקר- איזה מן עולם זה, בו נשים משלמות מחיר אישי כבד כל כך ומתמודדות באומץ מול תרבות האונס ומתייצבות ומתלוננות על העבריינים שפגעו בהן, ואלו משוחררים, בטרם עת, על "התנהגות טובה"?
הוספת תגובה לכתבה