אנחנו חיות במציאות שמכתיבה לנו ראיית עולם דיכוטומית. יש טוב ויש רע, שחור ולבן, את הצד שלי ואת הצד שלהם. זה פשוט הרבה יותר קל להתמודד עם מציאות דיכוטומית כל כך, זה הרבה יותר ברור ולא צריך לפקפק או להעריך מחדש. אבל האמת היא, שהמציאות היא הרבה יותר מורכבת.
כפמינסטית וכאישה שמתיימרת להיות בעלת ערכים ואידאלים מוצקים, מאוד ברור לי לרוב מה דעתי על דברים. אני אוהבת אותם או שונאת אותם, אני נגד משהו או בעדו. יש א/נשים שאני מעריכה וכאלה שאני סולדת מהם. אבל אולי בעצם גם אני חוטאת בראייה לא מורכבת מספיק?
יוצא לי לקרוא לא מעט פרסומים ברחבי הפייסבוק (ולא רק) שטוענים כי התלונות נגד איבגי הן חלק מהקמפיין של "אם תרצו" נגד אנשי תרבות "שמאלנים", כלומר ששילמו לנשים כדי שיתלוננו, "דווקא עכשיו" נגדו. ובעוד אתן/ם בטח חושבים שאלו הם אנשים הזויים וחסידי תיאוריות הקונספירציה, לצערי הכמות שלהם ממש לא מעטה בייחוד בקרב פעילי שמאל למיניהם.
בשנת 2012 השתתף איבגי בקמפיין נגד סחר בנשים וילדים
ברור לי שעל פעילי השמאל עוברת תקופה לא פשוטה. מתקפות הימין, הקמפיינים והשתולים למיניהם שהוחדרו לארגוני זכויות האדם, כולם הותירו את חותמם על הלך הרוח בקרב הפעילים. כולנו הפכנו חשדנים יותר וזה מובן, אך למרות זאת, את האשמת הקורבן הזו לא אסכים לקבל כלגיטימית. אין תירוץ טוב להאשים מתלוננות ואין דבר שמצדיק לפקפק באמינותן או במניעיהן. אל לנו לעשות זאת בשם החשדנות שלצערי "אם תרצו" לגמרי הצליחו להחדיר בכולנו.
חשוב לי להדגיש, אני חושבת שצריך להיות לנו ברור מה טוב ומה רע, רק שחייב להיות ברור לנו שהמציאות היא בעיקר הרבה יותר מורכבת מזה והמקרה של איבגי פשוט הוציא לא מעט שלדים מהארון של אנשי הרוח, האמנות והפעילים.
קרדיט: Eyal Calif
המקרה של איבגי הוא בדיוק המקום בו הערכים שלנו מתנגשים לפעמים ברגש. בערך- הטרדות מיניות זה רע, צריך להאמין למתלוננות. ברגש- הוא אמן, מוכשר, איש שמאמין בזכויות אדם (כנראה שפחות בזכויות אישה). התנגשות.
הרבה יותר קל לנו לגנות אנשי ימין, שגם ככה אנחנו מגנים כל מילה שניה שלהם, והנה יופי, איש ימין גם עשה מעשה רע. קל לנו לגנות כשנוח לנו. אבל הנה, פתאום איש "טוב", איש מוערך ואהוב, עושה מעשה רע, מה עכשיו?
כן, זה הרבה יותר קשה לגנות פשעים מבית. זה הרבה יותר קשה להבין שתרבות האונס שורצת בכל, גם במעוזות הטוב. זה קשה להבין שאנשים טובים עלולים לעשות דברים רעים ובעיקר שאין פה טוב ורע מוחלטים, יש נפגעת ויש פוגע והשיח של מי ה"טוב" ומי ה"רע" לא רלוונטי. רלוונטי המעשה והוא בטוח רע.
דווקא את הפשעים מבית, גם כשקשה, אנחנו חייבות לגנות. זה יכול להיות גם אח, חבר, ידיד, קרוב משפחה. זה יכול וזה קורה ופה בדיוק נמדדים הערכים והעקרונות שלנו, האם נמשיך לדבוק בהם גם כשזה קשה?
אני בוחרת בעקרון. אני מאמינה למתלוננות ומקווה שאמצא בי את הכוח להמשיך לראות את מורכבות המציאות ואיתה בברור את העובדה שאת תרבות האונס אנחנו חייבות למגר, גם אם היא חדרה למקומות הקרובים אלינו ביותר.
- צפו בסיקור העצרת השנתית לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים:
הוספת תגובה לכתבה