יום שלישי   12-11-2019
דעה על סדר היום |

לצערי, לא מופתעת

חברה נכתב על ידי

פעם הייתי מוצאת את עצמי מופתעת ומאוכזבת כשגבר שהערכתי היה מואשם בהטרדה מינית. היום אני עדיין מתאכזבת, אבל בדרך כלל לא מופתעת. עד השבוע, כשהתפרסמה הידיעה כי משה איבגי מואשם בהטרדה מינית. לא יודעת למה הייתי מופתעת. שש נשים שונות (ועוד הרבה יותר לפי דבריה של הדס שטייף), בזמנים שונים ומקומות שונים, בתפקידים שונים ובהפקות שונות.

משה איבגי (גדי דגון, יח"צ תיאטרון גשר)

משה איבגי (גדי דגון, יח"צ תיאטרון גשר)

ואז קראתי את זה: "כל מי שהיה על הסט יודע שזה קיים. ההפקה ידעה מזה. אף אחד שם לא הופתע. כולם על הסט, עשרות אנשים, ידעו שאיבגי סוטה. ואף אחד לא עשה עם זה שום דבר. אני חושבת שזה חמור ביותר. וזה מגעיל. וזה ניצול כוח. עשרים פעמים חשבתי לעצמי בראש, וואלה, איך הסיפור הזה לא התפוצץ?". שוב לא מופתעת. מסתבר שכולם יודעים, אבל הבויז-קלאב מצופף שורות. יש מי שמתעלמים ומעלימים עין, כי לא נוח לצאת כנגד כוכב כאיבגי ויש מי שהופכים אותו לקורבן באומרם שנשים מטרידות אותו. ויש תגובות כמו של אריה מוסקונה שאמר על שחקנית שהיא "שווה הטרדה". אמירה שהיא הגדרה מדויקת למונח "תרבות אונס" – יצירת אווירה שמאפשרת הטרדות ותקיפות מיניות. מה אתם רוצות מאיבגי? זו לא אשמתו, היא שווה הטרדה.

moskuna
אז לא, אין אשה ששווה הטרדה. פעם הייתי מוצאת את עצמי מופתעת ומאוכזבת כשגבר שהערכתי היה מואשם בהטרדה מינית. היום אני כבר ממש לא מופתעת. אני מכירה את הסטטיסטיקות, אין אשה שלא עברה הטרדה מינית. אחת מתוך אחת. זה לא דבר נדיר שקורה לנשים מסוימות או במקומות וסיטואציות מסוימות, זו חוויה שכל אשה נתקלת בה בשלב כזה או אחר, בוודאי במקומות בהם יחסי הכוח לרעתה. ובואו נכיר בעובדות – אנחנו חיות בעולם פטריאכלי בו יחסי הכוח כמעט תמיד לרעתנו, כך שזה באמת לא מפתיע. אז כמו שאמרה הפמיניסטית האמריקאית מג סאליבן – אני אהיה פוסט פמיניסטית בפוסט פטריארכיה. עד אז, לצערי, לא מופתעת.