"טרור עיוור" או תקשורת מעוורת?

כמה מילים על נורמליזציה של אטימות וקהות חושים באחריות התקשורת המרכזית:
"טרור עיוור" – זו כותרת הידיעה בידיעות אחרונות (סוף השבוע, 20/11) שמתארת את שלושת הרוגי הפיגוע בגוש עציון ביום חמישי האחרון. בכותרת המשנה: "הנרצחים: תלמיד ישיבה, מחנך ופלסטיני". כבר מהכותרת ניתן ללמוד שלשני הנרצחים הראשונים יש זהות מעמיקה יותר מאזרחותם הישראלית ואילו לשאדי ערפה הנרצח השלישי נשמר רק תיאור אחד – פלסטיני.

הידיעה שכוללת כ-35 שורות בלבד, מתארת לקורא הישראלי את דמותם של שלושת הנרצחים בפיגוע: יעקוב דון, עזרא יחיאל שוורץ ושאדי ערפה. יעקוב דון תושב אלון שבות, בן 49, נשוי ואב לארבעה ילדים. בהמשך מתארים אלישע בן קימון ואליאור לוי כותבי הידיעה, את עיסוקיו של דון לאורך השנים, את השכלתו, ונקודות ציון משמעותיות בחייו. כמו כן ניתנה במה למספידיו. כך גם לגבי הנרצח השני – עזרא יחיאל שוורץ, בן ה-18 תושב בית שמש. מהידיעה ניתן ללמוד כי הוא אזרח ארצות הברית, ותלמיד ישיבה והכותבים מרחיבים על ההקשר שלו לאירוע ולישראל כחלק ממשלחת של מתנדבים. ומה מספרים לנו כותבי הידיעה על הנרצח השלישי שאדי ערפה? שלוש מילים בלבד מעבר לשמו: "בן 24 מחברון".

הכותבים מניחים שלישראלים אין עניין לדעת מיהו שאדי ערפה, מיהם הוריו? האם יש לו משפחה וילדים? מה השכלתו? מה עיסוקו? והאם יש נקודות חשובות בחייו הראויות לציון?
מבחינת ידיעות אחרונות – שאדי ערפה הוא פלסטיני – נקודה. את מי זה בעצם צריך לעניין מעבר לכך? גם ב-Ynet לא נידבו מידע על שאדי ערפה. ב"הארץ" הוסיפו: "הוא עבד כסוכן מכירות בחברת הסלולאר הפלסטינית "אל-ווטניה". גופתו הועברה לבית החולים אל-אהלי בחברון והלווייתו תתקיים מחר בצהריים בתום תפילת יום השישי."

זה לא חדש, שסבלם של הפלסטינים כמעט ואינו מסוקר בתקשורת הישראלית, בוודאי לא באופן כזה שהחברה הישראלית תעז לחשוב עליהם במושגים אנושיים, אך בידיעה שכותרתה "טרור עיוור", שנפתחת עם שמות שלושת הנרצחים, הייתה ציפייה אפילו מ"ידיעות" ומ"ווינט" להרחיב ולספר יותר על ההרוג הפלסטיני, שנקלע למקום ונפגע בדיוק כמו שני ההרוגים היהודים. היעדר המידע ממש צורם, או שבעצם משקף את האטימות המצופה כלפי מי שהוא "אחר".

ובאותו עיתון, בעמוד שאחרי (4) כותרת גדולה באדום "מילכוד ההיתרים". כותרת המשנה: "לראשונה לאחר עשור – את הפיגוע בבית פנורמה בת"א ביצע פלסטיני שקיבל אישור עבודה בישראל".
המציאות מראה, שלעשרות אלפי פלסטינים יש אישורי עבודה ושהייה בישראל נכון לנקודת זמן מסוימת ושכבר עשר שנים לא היה בישראל פיגוע שנעשה על ידם. אך במקום להדגיש את הסיכוי האפסי שבעל היתר עבודה יבצע כאן פיגוע, בחרו בידיעות אחרונות דווקא לקחת את המקרה החריג, הנדיר ולהפוך אותו לאיום הבא (או בלשון הכותרת "מלכוד"). מדיניות ההפחדה היא כידוע לא רק בארגז של ראש הממשלה נתניהו, אלא גם של שליחיו בתקשורת ובמקרה שלהלן ראוי שהכותרת של "ידיעות" תמוסגר "תקשורת מעוורת" ולא "טרור עיוור".