סדר חברתי 18-4-2013

תמלול הכתבה: סדר חברתי 18-4-2013

מגישה: מציגה את כותרות המהדורה
מגישה: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

מרקע משותף
מגישה: כ-45 אחוזי צפייה, זה הרייטינג לו זכו טקסי הזכרון והעצמאות הממלכתיים בערוצי הטלוויזיה. הטקסים שודרו בשידור חי בערוצים 1, 2 ו-10. מי שרצה לצפות בטקס או אירוע שאינו ממלכתי, לא יכול היה לעשות זאת. ערוצי התקשורת בחרו לשמר את הקונצנזוס. הערוץ הראשון כבר העז בעבר לשדר גם טקסים אחרים, אך בעקבות תרעומת החליטה מועצת הרשות כי תשדר טקסים ממלכתיים בלבד... ומה עם הערוצים המסחריים? תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה וּלרדיו, לא מחייבות לשדר דווקא את הטקסים הממלכתיים. בחוק יום הזכרון נכתב כי "תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום". אז, מדוע אם כן בחרו שלושת הערוצים הנצפים בישראל להעביר את הטקס הממלכתי בלבד? מהרשות השנייה נמסר כי בחירת תכני השידורים בימי הזכרון והעצמאות, נתונה לשיקול דעתם המקצועי והבלעדי של עורכי התוכניות אצל הזכיינים השונים. המהדורה שלנו, השבוע, מביאה טעימות מטקסים ואירועים נוספים שנערכו השנה לרגל ימי הזכרון והעצמאות.

זכרון קולקטיבי

מגישה: אחד האירועים האלטרנטיביים הבולטים הוא טקס יום הזכרון המשותף לישראלים ולפלסטינים, שמארגנת תנועת לוחמים לשלום. אם בשנים הראשונות לטקס הגיעו מאות, בטקס הנוכחי, השמיני במספר, 2,500 אישה ואיש גדשו את האולם, דבר שמעורר תקווה אצל לא מעט מפעילי השלום.

איתמר: אני חושב שזו ההצעה שלנו כארגון ישראלי פלסטיני, להסתכל על המקום הקשה הזה של השכול, של הסכסוך שלנו שעדיין גובה את הקורבנות, להסתכל על זה ביחד ולראות שיש צד שני שרוצה שלום.
מוחמד עווידה: זה שאנחנו באים ומזדהים אחד עם השני ומכירים בשכול משני הצדדים, זה לא אומר שאנחנו מוותרים, שני הצדדים, על האינטרס שלנו ועל מה שאנחנו מאמינים.
פרופ' אווה אילוז: ואנחנו פה ביחד, היום בערב, בגלל שחלק מאתנו כואבים. והם כואבים בגלל שהם מתגעגעים לנוכחות של מישהו שהם אהבו, אהבו מאוד, מישהו שכבר לא פה, ומישהו שכבר לא פה בגלל אלימות מאורגנת. אלימות מאורגנת היא אלימות שנראית לגיטימית, שנראית צודקת, שנראית הכרחית, שנראית בלתי נמנעת לקבוצה שמבצעת אותה.
בן כפיר: אני כעסתי על הפלסטינים שרצחו לי את הילדה, אני כעסתי על צה"ל ועל כוחות הבטחון, שלא השכילו לסכל את הפיגוע הזה. אני כעסתי ואני עדיין כועס על המדינאים בשני הצדדים שבמשך כל כך הרבה עשרות שנים לא מצאו דרך לסיים את הסכסוך. אני כעסתי על אלוהים – "מה כבר אני עשיתי שמגיע לי כזה גורל?" אני כעסתי על עצמי, איך פספסתי את התפקיד הכי חשוב של הורה בחייו – להגן על ילדיו.

מגישה: גם השנה, נמנעה מפלסטינים שהוזמנו להשתתף בטקס, הזכות להגיע אליו ורק ברגע האחרון ולאחר מאמצים רבים, אישרה הפרקליטות ל-45 פלסטינים בלבד להכנס לישראל.

על המפה
מגישה: אירוע נוסף, נערך בערב יום העצמאות הישראלי, במסגרת ציון 65 שנה לנכבה. מפת הנכבה הראשונה בעברית הושקה ע"י עמותת זוכרות. המפה מציינת את הישובים שנהרסו בארץ מראשית הציונות עד המלחמה ב-1967.
איתן ברונשטיין: העריכה של המפה, הבחירה של מה לסמן על המפה, זה אין בשום מפה אחרת, והיא גם עשויה בצורה כזו שהיא עשויה כשתי שכבות, כלומר – יש שכבה של רקע דהוי, שזו המפה של היום, ומה שמובלט על המפה הזאת זה הישובים ההרוסים.
מגישה: בשונה מהשנה שעברה, אז נמנעה הפעולה ע"י המשטרה, השנה הצליחו פעילות ופעילי זוכרות לצאת לרחובות ולחלק את מפת הנכבה הטריה לעוברים ולשבים.
עוברי אורח ופעילים:

היי, אני מכיר את זה.-זו מפה של הנכבה.כן, אני יודע, יש 400 כפרים...

-אז זהו, שפה, לדעתי, מופיעים אפילו יותר. יופי, איזה כיף.

לאן אפשר להגיע עם זה?
-לכל מקום.
זה לישובים שנכחדו ב-'48 בנכבה.
מפה עדכנית.
אפשר אחד כזה?
את גם רוצה אחד?
עוברת אורח: בגלל אנשים כמוך כל מדינת ישראל תסבול. והיא תסבול.
אנחנו נשלם מחיר גבוה בגלל הנאורות הכל כך מהממת שלך.
כל הסטוריית היהודים... אתה דורך על הסטוריה של היהודים,
דורך עליה. ואני אישית מתביישת בך.

דיר יאסין
מגישה: אחד מ-678 הכפרים שהוחזרו למפה הוא דיר יאסין. בליל ה- 9 באפריל 1948 נהרגו בכפר מעל למאה נשים, גברים, ילדים וזקנים, בפעולה שביצעו המחתרות הישראליות. למול הגרסה הפלסטינית הטוענת שמדובר בטבח שהונע משנאה ותאוות נקמה, עומד הנרטיב הישראלי שמתאר קרב נוסף והכרחי בשרשרת הקרבות של מלחמת העצמאות. אך לאחרונה נשמעים גם קולות אחרים בישראל – קולות המעלים שאלות רבות בנוגע לאמת ההיסטורית שמאחורי פרשת דיר יאסין.
אבו חאלד יוסף אסעד רדואן: כאן נולדתי. נולדתי בבית הזה ב-5 בפברואר 1938, ונאלצתי לעזוב אותו ב-1946. היינו שכנים (של הישוב גבעת שאול), ביחסי חברות, ולמעשה – שלושה-ארבעה חודשים לפני תקיפת דיר יאסין, הייתה שלווה, חתמנו הסכם ביחד – עשרה אנשים מגבעת שאול ועשרה אנשים מדיר יאסין חתמו הסכם – אף צד לא יתקוף את השני. למרבה הצער, חודשיים לאחר חתימת ההסכם, הותקפנו, והכפר שלנו נכבש.
עמר אלע'בארי: היום, בדיעבד אפשר לקרוא את ההסכם ולראות שאנשי דיר יאסין הסכימו לתנאים מאוד מאוד מגבילים, רק שיעזבו אותם בשקט. ולמרות הכל זה לא עזר להם בתשעה באפריל להיות מותקפים ונטבחים על ידי האצ"ל והלח"י בעיקר. אבו חאלד אמר ש'ההגנה' לא אהבו את ההתקפה, היום יש מסמכים שיוצאים מהארכיונים ובעצם מלמדים שההגנה קודם כל ידעו על ההתקפה, ובשלב מסוים אף עזרו לאצ"ל וללח"י להמשיך את המתקפה בתוך הכפר.
הזקנות של דיר יאסין, אני ראיינתי כמה פליטות, אום מחמוד מספרת שכשהאנשים עשו את הדרך מהכפר כדי לברוח לכיוון עין כרם, עמדו כאן גם חיילות וגם חיילים של האצ"ל ושל הלח"י, והם לקחו מהתושבים, מהאנשים, את דברי הערך שהם החזיקו.
אילת אופיר: הוא (אבא שלי) היה אחראי על... הוא היה בתפקיד לוגיסטי, אמור היה לאסוף את הפליטים או המגורשים, והוא היה גם אחראי על איסוף שלל, או ביזה.
עמר אלע'בארי: המבצע היה מבצע נקמה, ובכל מקום שאנשי האצ"ל נכנסו, השאירו רק הרס, גופות ודם.
מתנגדים לתהלוכה: בעזרת השם, בפעם הבאה, רשימות יותר גדולות! הבאנו נכבה, נכבה, נכבה עליכם! ככה תמותו, ככה יקברו אתכם, איפה שתהיו, ככה, רק לקבור אתכם. בתוך האדמה, לקבור אתכם.
איתן ברונשטיין: אני רוצה לפתוח בהתנצלות, על ההתנהגות הזו של אנשים. אנחנו ישראלים יהודיים, גם הם ישראלים יהודיים, חלקנו. ואני חש בושה וצער. אני חושב שזה נורא שאנשים קוראים למותכם, כאן.
מגישה: ההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים, אך השבוע נדמה היה כי הקרב על דיר יאסין טרם הוכרע.

צעדת השיבה 2013

מגישה: ולנסיון נוסף לאתגר את הנרטיב הציוני: כמידי שנה, ביום העצמאות, התקיימה גם צעדת השיבה. השנה צעדו כ-15 אלף מפגינים לעבר שרידי הכפר העקור ח'וביזה ברמות מנשה תחת הסיסמא "לא מוותרים על זכות השיבה".
מקבול נאסר: יום העצמאות של ישראל הוא היום גם שקרתה הנכבה של העם הפלסטיני. צריך להכיר תמיד שהמדינה הזו קמה על עוול היסטורי, על קטסטרופה שנגרמה לעם אחר.
ג'אמל זחאלקה: בשבילנו זה לא יום חגיגה, לא היה כאן שחרור ב48 משלטון זר, אלא היה שחרור משלטון זר אחד ובא במקומו, מבחינתנו הפלסטינים, שלטון זר ואכזר יותר שגירש את תושבי הארץ וירש את אדמותיהם.

יוצאים לעצמאות כלכלית
מגישה: ולסיום - ומה בדבר עצמאות כלכלית? בשבוע הבא תכונס הועידה הלאומית החמישית לאנרגיה ותדון, איך לא, בגז הטבעי שהתגלה מול חופי ארצנו. במקום, יפגשו יזמי אנרגיה, משקיעים ומעצבי מדיניות (אגב - כולם גברים), אשר שוקלים למכור את הגז הטבעי של ישראל גם לחו"ל, לכל המרבה במחיר, על חשבון העצמאות האנרגטית של ישראל. ב-22 באפריל, יום שני ב-8:00 בבוקר נתייצב מול מלון הילטון בתל אביב בקריאה "לא למכירת הגז הטבעי הישראלי!" חשוב להגיע. אם אתם מחפשים סיבה טובה וראויה נוספת להפגין במקום - הנה: בכנס ינאמו 34 גברים ושתי נשים בלבד! שתי נשים?
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 18-4-2013