אמש ברפרפי על פני כותרות "The marker" שבתה את עיני הכותרת הבאה: "מנכ"ל ביה"ח בנהריה, ד"ר מסעד ברהום: על העובדים לדבר רק בעברית", משמעותה של ההנחיה הינה שמנכ"ל אשר שפת אמו ערבית מורה לפחות לחלק מהעובדים והעובדות ששפתם כשפתו לוותר עליה למען השפה השלטת.
כותרת זו שלחה אותי אל ילדותי המוקדמת, באמצע המאה הקודמת, כילד צעיר המתבונן בהוריו הנאבקים לאמץ שפה חדשה. הורי שעלו או נכון יותר הגרו בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת לפלסטינה א"י נאבקו עם נפלאות האיות של השפה העברית. מאבק אשר ליווה אותם במהלך יתרת שבעים שנות חייהם "בארץ המובטחת". התמודדות זו הובילה לפתרונות יצירתיים כגון זה שאמי אימצה בנוהגה לכתוב עברית באמצעות אותיות לטיניות. כבוגר שאלתי את עצמי לא אחת האם היו שם געגועים לשפת אימה, או מעשה חתרני ואולי סתם פרקטיקה נטולת משמעות?
בהתבוננות רטרוספקטיבית ברור לי שבמובנים מסוימים הורי היו קורבנות של האידיאולוגיה אותה אמצו כנערים צעירים חברי תנועת החלוץ במזרח אירופה. אותה אמונה ציונית של בריאה מחדש של עם "ישן חדש". עם המדלג על אלפי שנות היסטוריה (יהודית ופלסטינית) כלא היו ומנסה ליצר נרטיב המחבר בין תקופת המקרא לבין ערכים לאומיים והשקפות סוציאליסטיות בני המאה העשרים. אך חשוב לזכור הורי וחבריהם בחרו בדרך זו. והם אלו אשר טבעו את הסלוגן: "עברי דבר עברית" שליווה את "הישוב" (המיעוט היהודי שחיי בארץ) בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.
ועתה מהורי במאה הקודמת אל ד"ר מסעד ברהום, מנכ"ל המרכז הרפואי בנהריה, במאה העשרים ואחת. ד"ר ברהום בן החברה הערבית אשר מכהן באחד התפקידים הבכירים במערכת הבריאות הממלכתית. ברור לי מעבר לכל ספק שד"ר ברהום ראוי לתפקידו ובוודאי שעמד בכל הקריטריונים המקצועיים הנדרשים. עובדה חשובה נוספת הינה שהשפה הערבית הינה שפת אמם של עשרים אחוז מאזרחי ישראל, והינה אחת משתי השפות הרשמיות.
אז מה מניע את החלטתך ד"ר ברהום? כלום, גם אתה בוחר כמו הורי וחבריהם לפגוע בעצמך ובבני עמך? כלום לא היה נכון יותר שההנחיה תורה לצוות לדבר בשפתו של המטופל ככל שזה ניתן: עברית, ערבית, רוסית או אמהרית? כלום לא יהיה זה נכון שדווקא בגליל בו חיות זו לצד זו קהילות דוברות עברית וערבית תינתן לגיטימציה לשתי השפות? האם המרחב הרפואי הכל כך חשוב אינו יכול להכיל רב תרבותיות ופלורליזם לשוני? אני מקווה מאוד שלא תאמץ את הסלוגן בן המאה הקודמת בהתאמה הנדרשת: "ערבי דבר עברית".
ד"ר ברהום. צילום: ויקיפדיה, dr. avishai teicher
והרי לנו בישראל מנהל בית חולים ערבי המנהל תחת שרביטו אנשי צוות ערבים, יהודים, דרוזים, נוצרים ועוד. המטפלים יום יום בחולים ערבים, יהודים, נוצרים, דרוזים ועוד
מופת של רב תרבותיות ואי-גזענות.
במקום להתמקד בכל כך הרבה דברים חיובים, חיפשת מתחת לשטיח איך לזעוק. מין הסתם בליל של שפות הוא אסון רפואי בבית חולים וראוי לדבר בו בשפה המובנת ביותר לכלל אנשי הצוות. אין מדובר בשיחה עם חולה בשפה השגורה בפיו.
לעומת זאת רע מאוד שאנשי צוות מדברים בינהם בשפה המובנת להם בלבד ולא לשאר עמיתהם בעת מילוי תפקידם, גם אם הם מדברים בינהם משום שאיש צוות אחר עשוי לתקן טעות, להשיא עצה, להציל אדם או למנוע אסון במקרה של שגיאה חלילה – וזה יכול לקרות רק אם כולם מדברים בשפה שכולם מבינים – בישראל – זאת עברית.