שתי דליות מועמדות לנשיאות ואף לא ארגון נשים או ארגון פמיניסטי שנותן להן יד, או רוח גבית- תמוה. אני בעד נשיאה לישראל הוא קמפיין מוכן מלפני 7 שנים. אפשר למצוא את עקבותיו תחת "פרוייקטים ישנים" של השותפות ליוזמה ההיא: תנועת אחותי-למען נשים בישראל, איתך-משפטניות למען צדק חברתי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, כ"ן – עמותה לקידום נשים בפעילות ציבורית, נעמ"ת, נש"ר-פורטל נשים ראשון בישראל, פרלמנט נשים, קואליציית נשים לשלום, קול האישה, שדולת הנשים בישראל, ש.י.ן-שוויון ייצוג נשים, comme il faut- איפה הייתן בכל החודש האחרון?
אחת הדליות, בראיון שנתנה לא מזמן לאחד העיתונים צוטטה באמרה: "כאשר נשים תופסות עמדות בכירות, זה נותן דוגמה לנשים ולילדות, משפיע על האמביציה שלהן, וגם מתחיל לשנות את התרבות. כל אישה במשרה גבוהה משפיעה על התרבות, בעצם היותה. ואין מספיק נשים כאלה". והרי לכן אמירה שאין עליה ויכוח, וגם לא על כנות כוונתה של הדליה. ובכל זאת- שקט בזירה הפמיניסטית. שקט מדי. כולן התחברו בסיכות ל 1325, תכנית פעולה מפוארת של נשים מנהיגות לשלום ובטחון שפורסמה זה מכבר, ו….?! גם דליה התחברה, ויתר המחוברת לא התחברו אליה בשעת פקודה. תמוה.
"החיים שלי חיזקו אותי. אם לא יקרה משהו דרסטי, הדבר האחרון שיחסר לי בחיים הוא מרץ" צוטטה דליה בעיתון, אבל כשזה הגיע לערוץ 1, שהזמין את כל המועמדים להופיע ביומן ויתרו כולם על התענוג. רק דליה זכתה להתייחסות אישית מפיה של איילה חסון בזו הלשון: "הזמנו את כל המתמודדים לנשיאות. הפוליטיקאים העסוקים בארוחות השבת, הגברת דורנר אמרה שהיא עייפה מאוד." ראו את הביקורת שלנו על כך:
אולי זה פשוט כל כך ברור מאליו שזו צריכה להיות דליה, שלא צריך היה לטרוח? אולי זה היה הזוי לחשוב שיש לה סיכוי, ורק עם פרישתו של פואד פשוט חשבו בשדולת הנשים שיש טעם לפתוח עצומה חפוזה- גם אני רוצה נשיאה בירושלים – יומיים לפני ההצבעה?
