חינוך תעסוקה והפליה

"החינוך הממלכתי-דתי יתרום מאות מיליוני שקלים לחינוך הערבי" זעקו הכותרות במדורי הכלכלה. ידיעה זו גרמה לי להרמת גבה משתי סיבות. האחת מדוע ידיעה העוסקת במערכת החינוך זוכה לסיקורה של מירב ארלוזורוב, כתבת כלכלית מוערכת. כלום חסרים לנו כתבים וכתבות המסקרים את הזירה החינוכית? והאחרת מה מוביל את שר החינוך, הרב פירון, חבר במפלגה ניאו-ליברלית, לנדיבות כלפי מי שאינו חלק ממעמד הביניים או במילים אחרות חלק מההגמוניה היהודית-חילונית? כלום כבוד השר זכה להתגלות אלוהית ונשלח לעשות תיקון בעולם הזה למען יזכה לשיבוץ בגן-עדן בעולם הבא?
כנראה שהתשובה לתמיהתי נעוצה כולה בענייני העולם הזה, לא התגלות אלוהית, לא נדיבות ולא רגישות לאחר, אלא דאגה למשק הקפיטליסטי המונהג ע"י ראש מפלגתו, שר האוצר יאיר לפיד. לשיטתה של הכלכלה הניאו-ליברלית מדד ההצלחה המרכזי לכל משק לאומי הינו היקף הצמיחה השנתית. מדד זה מותנה בין השאר בהיקף המצטרפים למעגל התעסוקה. לשיטתם הצטרפותם של מועסקים חדשים למשק הינה מנוע המגדיל את היקף הצריכה, יוצר מקומות תעסוקה נוספים ומעל לכל מאפשר למדינה לחסוך בתשלומי העברה שהינו מושג מכובס לרשת תמיכה כלכלית-חברתית.
לאנשי יש עתיד ברור שבקרב הדומים להם, בני מעמד הביניים, מוצתה יכולת ההצטרפות למעגל התעסוקה היות ובקבוצה זו היקף ההבטלה נמוך. כך שכדי לשמור על היקפי הצמיחה וליצר צרכנים נוספים, אשר יניעו את גלגלי המשק וירכשו את אשר חבריהם מיצרים יש לפנות למגזרים נוספים. ומיהם אותם מגזרים? ניחשתם נכון חרדים וערבים!
באשר לחרדים בחר לפיד לצאת למתקפה רחבה ומתוקשרת שכותרתה "שוויון בנטל" שעקרה ניסיון לכפות את ערכי ההגמוניה החילונית על הקהילה החרדית. מאבק שבשלב זה לא נשא פירות בשל התנגדותם הנחרצת של מנהיגי הקהילה המעדיפים לשמר את ערכיהם ובדלנותם.
במקביל הבינו לפיד ואנשיו את הפוטנציאל הגלום בחמישית מכלל האוכלוסייה, אזרחי ישראל הפלסטינים המקופחים מזה שישה עשורים. לקיפוח פנים רבות אך המרכזי שבהם הינו בזכות לחינוך. מערכת החינוך הינה מנגנון המוביליות המרכזי בכל חברה והיא זו המבטיחה את האפשרות למימוש עצמי ולשגשוג. וראו הפלא ופלא: תלמיד במערכת החינוך הערבית זוכה ל 35 שעות הוראה שבועיות בעוד שתלמיד יהודי-חילוני זוכה ל 41 שעות ואילו תלמיד יהודי-דתי-לאומי זוכה ל 48 שעות. מציאות מפלה זו מקבלת ביטוי גם בתוצאות מבחני פיז"ה. במבחן פיז"ה האחרון דורגה ישראל שנייה בעולם בעומק הפערים החינוכיים שבה. ללפיד, לפירון וליועציהם ברור שקיפוח מערכת החינוך הערבית פועל כחרב פיפיות כלפי ההגמוניה שמצתה את יכולת שגשוגה.
לאור זאת פועלים משרדי החינוך והאוצר לקידומה של מערכת החינוך הערבית אשר בוגריה מהווים פוטנציאל להמשך הנעת המשק הניאו-קפיטליסטי. הנעה זו תתרום בשורה התחתונה לחבריהם בני מעמד הביניים שיזכו לשווקים חדשים. ואם על הדרך אפשר לגזור קופון של חזות שוויונית והומנית ולזכות לחיבוק מחברינו ב OECD הללויה!