דעה על סדר היום |

חופש הביטוי בפייסבוק- unlike

חברה נכתב על ידי

המערכון האחרון של ארץ נהדרת "אש בשדה גולשים" מבריק. פשוט ככה. מבריק! זו תקופה ארוכה שאני מסתובבת עם מחשבות על העידן החדש הזה של הרשתות החברתיות ועד כמה הוא באמת מאפשר חופש ביטוי מצד אחד של המתרס, לצידו השני- קבלה של דעות, עמדות ומגזרים שונים, והאם אנחנו באמת מסוגלים להכיל כל מה שהוא לא אנחנו?

הרשתות החברתיות בכלל והפייסבוק בפרט, הוא מקום, לכאורה, שמכיל את כל קצוות האוכלוסיה- השמאלני, המתנחלת, הפמיניסטי, הלסבית, התל אביבי, המהללת את האח הגדול, הטבעונית, יושב ראש הכנסת, הדוגמנית, השר, ראש הממשלה, יו ניים איט. וכולנו שייכים גם לדפים המגדירים אותנו, "סימן שאתה רוסי/אתיופי/קווקזי/פרסי (וכו')", "תל אביבים/שדרותים/באר שבעיים (וכו') עילאיים ומתנשאים", "ליכודניקים נגד גיוס חרדים בכפייה ובעד תגמול המשרתים", "פולארד- גם אני משאיר לך כיסא ריק בליל הסדר שלי", בקיצור הבנתם. כולנו בונים לעצמנו את האישיות שלנו בעמוד הפייסבוק- מעלים תמונות בטיול עם הכלב, עם הסבתא, עם החברים במסיבה, עושים לייקים לדפים שהם לטעמנו, כאלו שמגדירים אותנו, מקדמים אירועים לרוחנו ומשתפים טורי דעה וכתבות שמדברות אלינו.

לפני מספר ימים עשיתי לייק לעמוד הפייסבוק של יולי אדלשטיין, יושב ראש הכנסת וחבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד. אני מאוד אוהבת את העבודה שלו, באמת, על אף שהוא חבר במפלגה שאני לא מצביעה לה, לדאבונו של אבי. כביכול, זה היה "לייק" שאני לא הייתי אמורה לעשות, אבל הוא דמות די קונצנזואלית אז זה עבר מבלי שחלק מחבריי הנמצאים בצד מסויים של המפה הפוליטית ובפייסבוק הרימו גבה. אלו מכם שחושבים, "בסדר, גם אני עשיתי לייק לדף של ביבי ושל ליברמן, זה חשוב להישאר מעודכן ואני מצביע בכלל חד"ש", חכו רגע עם המחשבה הזו. מה אם הייתי עושה לייק ל:"המאבק למען עמונה", "מעיפים את טל גלבוע מהאח הגדול- טבעונים נמאסתם" (באמת קיים דף כזה) או "מזרחית זה איכסה" (את זה המצאתי)? כנראה שמישהו היה מעיר לי על זה, ואם זה לא אחד מחברי הרבים בפייסבוק, אז כנראה זה היה עולה באחד מראיונות העבודה שהייתי מנסה להתקבל אליהם, כי הסתבר לי לאחרונה, עם סיום התואר והתחלת חיפוש עבודה בעולם הגדול ושל הגדולים שזה מה שהמעבידים עושים, נכנסים לעמוד הפייסבוק ומרגלים אחריך. ויכול מאוד להיות שאם הייתי עושה לייק לדף הפייסבוק "מעיפים את טל גלבוע מהאח הגדול- טבעונים נמאסתם", והמראיין היה שייך לארגון "החזית לשחרור בעלי החיים ALF", סיכוי גדול שלא הייתי מתקבלת לעבודה. חופש ביטוי עאלק.

המערכון שמסכם ב03:04 דקות, את מה שהפכנו להיות משקף את הצביעות שלנו- כי מצד אחד אנחנו משחקים אותה טולרנטים, כאלו שמקבלים את האחר, מגובשים, "בעלי שיח", אבל ברגע שזה מגיע לעמדות שלנו וקיר הפייסבוק הוא אחלה של שופר, אז מותר להשתלח ואם אפשר אז ביג טיים- לתייג שם של חבר לפוסט, כזה שמאמין גם במה שאני מאמינה, והוא כמובן יתייג חבר שלישי וכולנו נכנסים בו, שלא יעז לכתוב יותר "טבעונים נמאסתם", למה מי הוא בכלל? הוא נמצא בתחתית דירוג האנושות, הוא הרי אוכל גופות של חיות.

חבר טוב אמר לי בשיחה שניהלנו בעבודה שאנחנו חיים בתקופה שבה כל מה שאנחנו מוציאים מהפה, יש לכך משמעות כלשהי ומשקעים. הוא סיפר לי שהוא מרגיש שהוא כבר לא יכול לומר למישהי שהשמלה שהיא לובשת מחמיאה לה, כי אז, אם יעבור לידך פמיניסט, הוא יצביע עליך באצבע מאשימה וישאל למה אתה שוביניסט. אז אתה שותק, נותן למחשבה לחלוף. ואני בתגובה אמרתי לו שהלוואי והיינו בעידן כזה שלא משנה מה תוציא מהפה אין לזה שום משמעות, שהכל מקובל בחברה ואין לנו משקעים למילה "הומו", אבל בשביל להגיע למקום כזה אנחנו חייבים לעבוד על זה. בואו נתחיל בכך שלא ננצל את הכלים שיש בידנו לביטוי, להשתקות ולכתיבה אלימה, לכזו שיוצרת "אש בשדה גולשים".

  כתבות ווידאו שחבל לפספס