יום ראשון   23-02-2020
דעה על סדר היום |

חופש לעיתונות

חברה נכתב על ידי

בשבוע שעבר (ב-3 במאי) ציינו בעולם את יום חופש העיתונות העולמית – יום שהוכרז ע"י האו"ם במטרה להעלות מודעות לצורך בחופש עיתונאי ובחופש ביטוי.
לפני מספר חודשים פורסם מדד חופש העיתונות העולמי, והמידע הרלוונטי לצרכן התקשורת הישראלי הוא כי ישראל נמצאת איפשהו באמצע (במקום 96 מתוף 180). ישראל אף שיפרה את מעמדה ב-16 מקומות ביחס לשנה שעברה (אז מקומה ירד ל-112 בשל הפצצת צה"ל משרדי תקשורת בעזה והריגת שני עיתונאים פלסטינים).
freedom-press-2014
אבל אם נעזוב לרגע את הזירה הפלסטינית, נגלה בעצם, כי לתקשורת המרכזית בישראל יש חופש עיתונאי רב. היא בעצם עושה מה שהיא רוצה.
לדוגמא, בערב יום העצמאות, ובערב יום הזיכרון מתוך מגוון אירועים וטקסים, בחרו הערוצים המרכזיים בטלוויזיה לשדר את אותם התכנים. מדוע טקס הדלקת המשואות הממלכתי, צריך להיות משודר בשידור חי בערוצים 1, 2, 10 ו-33? עסקנו בשאלה זאת כבר בשנה שעברה (ראו את הווידאו בהמשך). מהרשות השנייה נמסר אז כי בחירת תכני השידורים בימי הזיכרון והעצמאות, נתונה לשיקול דעתם המקצועי והבלעדי של עורכי התוכניות אצל הזכיינים השונים. בהחלט חופש עיתונאי, אז למה לא בחרו בערוצים השונים לגוון ולהציע תכנים אלטרנטיביים לטקסים הממסדיים? אולי כי זה בהרבה יותר יקר להפיק שידור כזה, במיוחד במועד שלא ניתן לשדר בו פרסומות. ובכלל, איזה ערוץ טלוויזיה היה מראה תכנים אלטרנטיביים ל"במותם ציוו לנו את החיים" ומעצבן את הצופים? אז בהחלט יש לעיתונות חופש – לעשות מה שהיא רוצה ומה שמשתלם לה.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

דוגמא נוספת, היא החופש לתעתע בקוראים ולשלב תכנים שיווקיים ופרסומיים בתכנים העיתונאים. ניתן לקרוא כאן בהרחבה (תחקיר של העין השביעית) על הפרסום הסמוי באתר ynet בניצוחו של העורך ערן טיפנברון. שם תמצאו את ההסבר איך ב-ynet יוצרים הכנסות ושיתופי פעולה כלכליים מתוכניות טלוויזיה כמעט בכל תחום אפשרי: תוכניות כלכלה, כתבות צרכנות, כתבות מדע, תיירות, בריאות ועוד. מי צריך הפסקת פרסומות כדי לגדוע רצף של תוכן שיווקי ופרסומי השזור בתכני האקטואליה?
אגב, אותו ערן טיפנברון מ-ynet יחד עם רון ירון, העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" יודעים גם לממש היטב את החופש להתעלם – נדבך נוסף של נורמות עיתונאיות בעידן החדש של חופש העיתונות.
יש לכם ביקורת? תלונה? אין שום בעיה – "כתבו לנו" ואם נרצה – נתעלם.
לדוגמא – בפנייה של הטלוויזיה החברתית ל-ynet ולידיעות אחרונות בעניין התחרות "המורה של המדינה" שהנ"ל יזמו, הופנתה ביקורת על כך שהוועדה הציבורית שהם הקימו לבחירת "המורה של המדינה" מונה 12 גברים (הרמטכ"ל, סגנו, בעלי הון וכו'), רק שתי נשים ואף לא ערבי אחד. מכתב מחאה הדורש לשנות את הרכב חברי הוועדה, עליו חתומים עשרות ארגוני החברה האזרחית – זכה להתעלמות של ynet, ידיעות אחרונות ושאר מארגני התחרות. אגב, כל המכתבים הגיעו ליעדם במייל + אישור מסירה בדואר רשום.
אין ספק, שהחופש להתעלם, שהיה עד לא מזמן פריבילגיה של משרדי הממשלה (וכבר לא), מבטא היטב את החופש של העיתונות בישראל.
דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

בישראל 2014 לעיתונות יש חופשים רבים נוספים כגון: החופש לסנן טוקבקים שמבקרים את העיתונות, החופש להעסיק את העיתונאים במתכונת של פרילנסרים במקום שכירים (צפו בכתבתנו: "עצמאיים בתעשיית התקשורת"), החופש לשלם משכורות עתק לטלנטים, והחופש לפמפם לנו תשדירים שיטעו בנו את האמונה כי אנו צופים בשידור ציבורי, בעודו הוא ממלכתי.
דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

אל מול החופש של העיתונות המסחרית והממסדית לעשות מה שהיא רוצה, מתפתחים שני תהליכים מקבילים: הראשון – יותר צרכני תקשורת נוטשים את מהדורת השבט, ביקורתיים כלפיה וצורכים מידע אקטואלי בצורה מודעת, במקומות אחרים ברשת. השנייה – התפתחות של עיתונות עצמאית ומקצועית. קבוצות של פעילים/ות ועיתונאים בעלי מודעות ומחויבות אידיאולוגית לערכים אוניברסליים שמקדמים דמוקרטיה מהותית, צדק, חירות ושוויון מקימים אתרי תקשורת סביבם קהילת צרכנים המונה אלפי אנשים.

אם בעבר המגמה של חלק מאותם פעילים הייתה לשנות מבפנים, הרי כיום ברור יותר מתמיד, כי כל מי שפועל מבפנים "נגוע" בצורה כזו או אחרת, וכי הפלטפורמות הטכנולוגיות מאפשרות להצמיח מערכות חדשות, עצמאיות ובלתי תלויות המסוגלות לספק מידע חדשותי, אמין ומקצועי ואף להזין את התקשורת המרכזית ולהשפיע עליה.
זו הזדמנות לברך את היוזמה החדשה והמרעננת "שיחה מקומית" שהצטרפה בשבועות האחרונים למשפחת העיתונות העצמאית. את יתר הגופים העצמאיים ותכניהם ניתן למצוא במדורים השונים באתר הטלוויזיה החברתית.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס