הערב נשב יחד עם משפחה וחברים לחגוג את ליל הסדר של חג הפסח. לקראת קריאת סיפור יציאת מצרים, כדאי לתרגל חשיבה מעמיקה, ביקורתית ורב-נרטיבית של הסיפור. הבה נראה את המורכבות שבסיפור ונפרוץ את הדיכוטומיה של טובים ורעים – פרעה והמצרים כמשעבדים ובני ישראל כקורבנות הנצחיים:
לדוגמה, את החלטת פרעה לשעבד את בני ישראל ניתן לבחון כאסטרטגיית פעולה ליצירת לכידות חברתית ברגעי משבר שלטוני: בתקופה של אי-יציבות שלטונית ומצב כלכלי קשה במצרים, החליט פרעה על מהלך אסטרטגי המוכר לכולנו – זריעת פחד בקרב הציבור מפני המיעוט שחי בקרבו, והצגתו כאיום דמוגרפי וכגיס חמישי בפוטנציה, אותו יש לפתור. כמו שאנו יודעים טוב, עם טענות ביטחוניות ודמוגרפיות קשה להתווכח. כשמציגים זאת כך, עם מי ראש הממשלה שלנו יזדהה – פרעה או משה?
בנוסף, אפשר למצוא בסיפור ההגדה לקחים מוסריים נוספים מעבר ל"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", שאף חוזרים ומופיעים באזכורים שונים בתנ"ך ובספרות המוסר היהודי. למשל, בני ישראל שירדו מצריימה בעקבות הרעב והבצורת בארץ ישראל, מאפשרים לנו ללמוד שני דברים חשובים – הראשון, אם שכחנו, הוא איך זה להיות מהגר שלא מרצון בארץ זרה (או "מסתנן"). חוויית הזרות של בני ישראל במצרים הביאה לכינון מצווה באשר ליחס לזרים החיים בקרבנו: "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". השני, הוא שקדושת החיים גבוהה יותר מקדושת האדמה. האם ממשלת הימין מכירה את הלקח המוסרי הזה כשהיא מעדיפה לשחרר אסירים פלסטינים במקום להקפיא את הבנייה בשטחים?
לסיום – ציטוט ושיר שמומלץ להכניסם לפלייליסט של ליל הסדר שלכם. חג שמח.
"מי ששולל מן הזולת את חירותו, שבוי בידי השנאה, הדעות הקדומות וצרות האופק."
(נלסון מנדלה, 'ארוכה הדרך לחירות', 1995)
